רגליים קרות, אין בהן כלום,
אין בהן אוויר לנשימה.
ריקות,
מצרכים אנושים,
מחלומות תלותיים,
משאיפות לחיים טובים יותר.

נפרד עכשיו, מעורי שהגליד
מעליי ולא הותיר שום סיבה
למשמורת.
נפרד עכשיו מהשמש השנואה,
אשר כל מבט לעברה,
מסתיר את החושך המבורך.

נשבעתי לאחוז בשור ולא לשחרר
אותו, עד שאצרח אל שמיי יום הדין.
אז כיסיתי את עייני, שלא יוכלו עוד
להשקיף על הראות החשוכה.

ברחתי, מהרוע בהתגלמותו,
הפכתי טיפש לצד מעשי הגבורה,
מאסתי מלהיות המנצח של עצמי,
מאסתי מלהיות עצמי.
רצתי ורצתי,
עד שלא נותר בי מאומה,
עזבה התקווה, עזבה המטרה,
בקרוב, תעזוב גם הנשמה.

רגליים קרות, אין בהן כלום,
אין בהן אוויר לנשימה.
ריקות,
אך ורק בזכותי.

10.1.08