כשנשבעתי לאהוב, למה בעצם התכוונתי.
כשהעצבות חודרת פנימה, אין דרך חזרה. האור סמוי ונעול. וגם
השמיים לא נענים לבקשותי.

כשאני נשבעתי שאני אהיה כזה ולא אחר, לא הבנתי בעצם שרוח הזמן
בועטת כל יציבות.
והפעם שהיה לא משנה, כי הכוח בי כבה.

כשנשבעתי הצלחות, לא ידעתי איך קשיים יכולים להתגלות.
גם אם אני בתוך הקשת מחליף צבעים, נע בחיים אחרים, מלאים אושר
וציפיה בלי קץ.

לפעמים שכל כך רוצים, משהו בי נשבר מבפנים.
האמת לא ברורה, מישהו טישטש את העובדה.
פתאום אין מטרה. העלים חיוורים, ונדמה לך שגם העולם מתכנס
בפחדים.

כשנשבעתי לפחד, לא ידעתי כמה אטימות יש לי לתת.
קר כקרח בין ההרים החמים, לפתע לא נמס במדברים.
אין שום רגש, רק כאב שמסרב להיפתח.

כל המילים הן אבודות, נאמרות בתום ולא משקפות את המחר.
כשיגיע העת, אז נצטרך לבחור, להגיד, להחליט את אשר על הלב, או
להיות מוכנים הרבה לפני.

לפעמים שכל כך רוצים, משהו בי נשבר מבפנים.
האמת לא ברורה, מישהו טישטש את העובדה.
פתאום אין מטרה. העלים חיוורים, ונדמה לך שגם העולם מתכנס
בפחדים.