את האמת, החלומות שהוא יצר היו די בנאלים. הוא לא מהאלה שבנו
חלומות סוריאליסטים, עם איזה ג'ירפה על גג של סובארו באמצע
מדבר אדום שמסמל את הסופר אגו של הבנאדם. הוא גם לא היה מהאלו
הממש עמוקים שיצרו חלומות סימבולים כאלה, של חלום של איזה חצי
שעה שכל מה שאתה רואה זה איזה עץ שנושר ממנו עלה. הוא היה
מהדור הישן, ואהב לבנות את החלומות שלו פשוטים. החלומות האלה
עם סיפור מובנה, שתמיד נראה לך שנקטעו באמצע כי השעון מעורר
צלצל, אבל בעצם נגמרו, סתם כי ליצרן חלומות לא היה כוח לחשוב
על סוף.

גם הסטודיו שלו היה פשוט, מהאלה של פעם, עם העיפרון והסרגל,
ולוח שרטוטים הקטן על הקיר. באמת שהוא היה הדבר הכי רחוק מכל
החברות חלומות הגלובליות האלו ששלטו בשוק, עם בתי חרושת ענקיים
עם מלא עובדים, תוכנות שמייצרות חלומות בהתאמה אישית
וטכנולוגית HD לצפייה חדה במיוחד(אצלו זה היה מהחלומות
המטושטשים האלו). הדבר שהכי קרוב  אצלן לטכנולוגיה היה מסך
טושיבה 21' אינץ' שהוא קנה יד שנייה, שהוא היה צופה בחלומות של
הקליינטים שלו כשהיה לו משעמם, או הוא סתם לא הצליח להרדים כי
אשתו הייתה נוחרת. נכון שהיו לו זמנים יותר טובים, אבל הוא
באמת שהסתפק בשלושה לקוחות, גם לא היה לו זמן ליותר

זה לא כי היה לו לקוחות ממש מאתגרים או משהו שהיה ממש קשה
לפצח. כל מה שהקופאית הרוסייה רצתה היה כוכבי קולנוע ישנים,
ואת הנער המתבגר ההוא מכפר סבא כל מה שעניין זה חלום כחול פעם
בחצי שנה שיהיה לו על מה לעשות ביד. חוץ מזה רוב הזמן הוא פשוט
היה מחפש איזה חלום ישן שהיה לו במחסן ושם להם בשידורים
חוזרים. מה לעשות, לא היה כזה זמן להשקיע בהם. את רוב הזמן שלו
הוא השקיע על הזונה מתל ברוך. בחלומות שלה הוא באמת שהיה נותן
הכול. נכון שזה עדיין היה חלומות די עלובים, אבל באמת ראו שהוא
מתאמץ. הוא תמיד היה חושב על הכל, ומשקיע בפרטים הכי קטנים.
תמיד היה לו את הפנטזיה הגברית המטומטמת הזאת  על איך הוא מציל
זונה מהסרסור המרושע והחיים הנוראים, הופך אותה לאיזה ד"ר
לפסיכולוגיה התנהגותית או משהו, מוליד איתה שתי ילדים ושניהם
עושים כל היום סקס כמו ארנבים. הוא קיווה שאיתה אולי זה באמת
יקרה

היה לו מוזר איך כולם ידעו מה זה אהבה חוץ ממנו. לפעמים הוא
חשב שאולי זה היה קשור לעובדה שהוא היה די נמוך, מקריח, ובאופן
כללי לא בנאדם שהיית מסתכל עליו סתם ככה. אבל הוא בחר להיות
אופטימי וקיווה שלא. אבל הוא דווקא קרא איפשהו שבשביל אהבה
צריך שניים, אז הוא כל הזמן חיפש, ודווקא בסוף אפילו מצא איזה
אחת. אחרי כמה זמן הוא הבין שזה לא היה אהבה, ויותר בכיוון של
התפשרות, אבל זה שימח את אמא שלו, אז מבחינתו זה היה מספיק
קרוב. אבל כשהוא ראה את הזונה מתל ברוך במסך טושיבה יד שנייה(
שכל עשרים ושבע שניות עשה שלג) בפעם הראשונה, הוא חשב שיש
סיכוי שזה אהבה, כי זה הרגיש הרבה יותר טוב מלרצות את אמא
שלו.

הפעם הראשונה שהוא סיפר לזונה שהוא אוהב אותה, היה בחלום על
חוף הים. את השקיעה הוא יצר עם פנס(הוא אפילו קנה בטריות חדשות
שלא תכבה באמצע), את המים הוא הביא מהברז, וערבב עם מלח שיהיה
אותנטי, והחול הוא גנב מאיזה אתר בנייה מחוץ לעיר. באמת שהכול
בחולם ההוא היה מושלם, הכול. טוב, חוץ ממנו. מה לעשות, הוא כבר
מזמן היה מודע לעובדה שהוא לא הבחור הכי אטרקטיבי. אז הוא חיפש
קצת, ומצא באיזה עיתון מקומי מודעה עם איזה דוגמן תחתונים. היה
בו משהו קצת כמו בכוכבי קולנוע הישנים האלה, והוא ידע שבחורות
אוהבות את זה, אז הוא גזר בזהירות את התמונה, הדביק על עצמו,
והכניס לחלום.

באמת שזה היה חלום טוב, במיוחד הרעיון של הדוגמן, כי היא אמרה
לו שהוא קצת מזכיר לה את שון קונרי. ואת האמת, זה לא הפריע לו
כמו שהוא חשב. אז הוא נראה קצת כמו שון קונרי, חוץ מזה זה היה
ממש הדבר אמיתי.

ואם זה היה תלוי בו, באמת שזה היה ממשיך ככה לנצח. נכון שעם
הזמן היא קצת הזקינה, אבל הוא פשוט הדביק עליה פוסטר של ג'וליה
רוברטס מאישה יפה והכל הסתדר, חוץ מזה הכל היה מושלם. אבל אחרי
כמה שנים, הקופאית פוטרה וכבר לא היה לי כסף לשלם, והנער מכפר
סבא כבר לא היה נער ונהרג בצבא, וזה כבר היה קצת קשה להחזיק את
הבית חרושת בשביל זונה אחת. וזה הכול קרה די מהר, והוא הבין
שהוא חייב לפגוש אותה, והוא אפילו סיפר לה שהוא עומד לבוא. ואז
כשנשאר להם עוד ערב אחד ביחד, הוא תכנן חלום ממש יפה, אבל הוא
פתאום גילה שהיה חסר לה סיוט. ככה זה עם משרד החלומות שדרש שתי
סיוטים ברבעון מינימום. לצערו של יצרן החלומות, הוא היה טוב
בבניית סיוטים, ממש טוב. כי סיוטים כמו שהוא עושה כבר לא
מייצרים היום. אלו לא היו הסיוטים עם כל מיני חרדות הקיימות,
או האלו עם קטעים של פוסט טראומה שהודחקו בילדות(שהיו הדבר הכי
חם באותה תקופה בתחום). אלו היו מהסיוטים הדי משעממים האלה, עם
הפחדים הדי בסיסים האלה שיש לכל אדם, לא שכדור הארץ יושמד או
משהו, אלא מהאלה שאתה לא מצליח לגמור את החודש, או אשתך בוגדת
בך, או אתה סתם נהיה מכוער וזקן ואף אחד לא אוהב אותך(והוא ידע
על זה לא מעט). ולזונה, לזונה הוא לא ידע איזה סיוט לעשות, כי
הוא ידע החיים שלה מספיק מחורבנים גם ככה.

אז הוא יצר לה את הסיוט שלו. על איך היא מחכה לדוגמן ההוא
שלה, ופתאום צץ איזה בחור מכוער, והיא ממש צורחת ובכל הבניין
שומעים. והוא מנסה להרגיע אותה אבל היא לא מקשיבה, ובסוף הוא
מוותר על האהבה, אבל לפחו רוצה סקס, אז הוא מנסה נשיקה בכוח
הכל, ואת האמת, הוא בכלל לא ידע שיש לו את המחשבות האלה עד
אותו יום

ובאותו יום הוא הכין את עצמו לפגישה. הוא אפילו סידר את הגבות
וקנה כמה פרחים, ואפילו לקח כוס וויסקי לפני, ובאמת שאם היית
רואה אותו ברחוב הוא פתאום נראה ד"ר לסוציולוגיה כלכלית או
משהו. חמש דקות לפני הוא הגיע לכתובת(הנהג מונית איחל בהצלחה)
והוא נכנס לתוך הבניין שקצת נראה יותר כמו קופת חולים. והוא
היה כולו לחוץ מהפגישה, אפילו לא ידע שפגישה עולה 400 ש"ח, אבל
הוא שילם. ואז הוא נכנס, הוא די בטוח שהוא היה הלקוח האחרון.

את האמת באותה פגישה לא קרה יותר מידי. מאותם אנטי קלימקס
המבאסים האלה שכותבים עושים לפעמים בשביל שיחשבו שהם כותבים
כתיבה מינימליסטית, אבל בעצם סתם לא היה להם סוף טוב יותר.

היא לא ממש אמרה כלום, וגם הוא לא כזה, גם פתאום היא לא נראתה
לו כזאת יפה, בעיקר די זקנה. חצי שעה אחרי זה הוא יצא וזה
נגמר. חצי שעה של הדבר הכי קרוב שהיה לו לאהבה בכל החיים שלו.

את האמת, הוא העדיף כשהיא הייתה ג'וליה רוברטס והוא נראה כמו
שון קונרי.