אתה מתנמנם, אני מעירה אותך - בעדינות, באמת - ואתה מביט בי
במבט לא לגמרי מפוקס. יש עוד כמה דקות עד שיום ההולדת נגמר
ועוד לא מיציתי, אני אומרת. נו, מה את רוצה לעשות בשלוש הדקות
האלה? מתמהמהת. להשתטות או לא להשתטות? אני יכולה לבקש מה שאני
רוצה?

בינתיים נרדמת שוב. מלטפת את הזרוע שלך, אתה ממלמל משהו וממשיך
לישון. הנשימה שלך הפוכה לשלי, איטית ורגועה. אני אוזרת אומץ
ומשעינה את הראש עליך. רק קצת. מרגישה כל עצב. תא. חלקיק.
לבסוף גם ההכרה שלי מתחילה להתערפל.

מתעוררת מתישהו. אתה ישן עדיין, ולי כבר כואב הצוואר. הראש שלי
עובר לחזך. היד שעונה עליך. מושכת את גופך אליי, מקרבת את
הרגל. מניחה את ידך סביבי. חיבוק קפוא. מגניבה מבט בפניך, אתה
מחייך מתוך שינה. התחייך גם בבוקר? תגיד לי אתה.