הוא איננו והיא איננה, אחרת.
כבר שנה שאני טובע באגם שלי - העיניים שלה...

חושב אחורה כשהכרנו הם היו חברים,
לפני 5 6 שנים.
היינו בדרך למסיבת סיום שלו,
זהו הוא ילך לצבא וישאיר אותה כאן.
יצאנו בדאבל דייט.
כל הדרך הוא הבטיח שיכתוב, יתקשר ואותה לא ישכח.


בסוף הערב סיון ואני נפרדנו,
זהו אני לבד,
בדרך הביתה זה קרה;
עצרנו בדלק,
הוא עקף,
איזה בריון שלף,
הכל היה כל כל מהר.


שבוע אחרי בבית חולים.
יש לי סחרחורת
פתאום מתעורר מתקשה לעכל
"בועז?" שואל
מבטה חלול ואז
אז התחלתי לטבוע בתוך אגם עיניה
אדומה מבכי מנידה את ראשה
הרמתי את ידי לחבק אותה
לא הצלחתי...

חודש אחרי כבר שוב בלימודים
היא יושבת על הדשא הקבוע שלהם
מדברת כאילו הוא עוד שם
יושבת לבד עברתי לידה
"זה המקום של בועז" היא אמרה
היה בא לי לצעוק הוא מת אין אין עוד בועז תקלטי!
אבל שתקתי

ישבנו שנינו על הדשא
"הוא שם ואתה פה אתה יודע?" היא שאלה
שתקתי
"תענה לי" צעקה "תקרא לו שיבוא למה הוא מאחר? למה הוא שם ואתה
פה?"
הרימה את ראשה מברכיי ופרצה בצרחות
"הוא לא יבוא - למה? איך זה שאחד חי והשני מת?"

שבוע אחרי הפסיקה לבוא
לא ראו אותה
אז הלכתי לבדוק
מצאתי אמבטיה מלאה דם
היא שרועה על הרצפה
ראיתי ת'אקדח כל כך רציתי להצטרף אליה
הרמתי את האקדח
הוצאתי את הפלאפון והתקשרתי לאמבולנס

אותו לילה היתה עוד יריה...

שבוע אחרי בבית חולים
היא עומדת מעלי
התעוררתי כולי סחרחורת
היא שואלת למה עשית את זה
בגללך
זה קרה כל כך מהר
והיא שוב לצידי במיטה...