אלדד קהא / זיקנה |
חסדי נעורים עלומים בו
מרוצת זמן חסרת רחמים
חוסה בצלי ההולך ונכווה
זיכרון שפתיים חושני ומריר
מהתל לו מעל שערי המאפיר
אהבות שאהבתי היו לי צרורות
בתמימות שלנצח אבדה לה
קולי חנוק, מבטי מטושטש
ורגלי כבר עייפו ממסע בדידות
אך שפקדני, בזיו מעטרני
חוטי זהב מוחי סימנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|