לפני זמן מה ראיתי ברחוב אדם בלי ראש, הוא לבש כפכפים, מכנסיים
רחבות וצבעוניות עם ציורים של עלי גראס עליהם וחולצה של הלהקה
"נירוונה". היה לי קשה לדמיין את הראש שהיה פעם משויך לבחור.
לראות את האדם מחוסר הראש היה מזעזע תחילה, אבל שועשעתי לראות
משהו שונה קצת ומהידיעה שאף אחד לא יאמין למה שאני אספר לו
כשאגיע הביתה.
מאוחר יותר באותו היום נכנסתי לפאב שכונתי מן המניין ואותו אדם
נתקל בי וגרם לשנינו למעוד.
קמתי במהרה ועזרתי לקום גם כן, הושטת ידי לעזרה הפכה ללחיצת יד
איתנה ותוך כדי הוא מישש את כף ידי מעט, ללא כל סיבה ברורה.
"סליחה, אני פשוט סובל מבעיות ראיה קלות" אמר מחוסר הראש.
הסתכלתי לו בעיניים, או לפחות איפה שהם אמורים להיות ולא ידעתי
מה להגיב. כשהוא התחיל לצחוק, צחקתי גם אני.
"קשה לחיות בלי ראש?" שאלתי במבוכה קלה..
האיש ענה לי שבהתחלה הוא סבל מזה רבות, אם כי עכשיו הוא נהנה
מזה מאד. התשובה לא הייתה ברורה כלל והחלטתי להתעלם ממנה כעת.
התיישבנו על הבר והמשכנו לשוחח.
"מה תשתו?" שאלה הברמנית במעין קלות רוח, כאילו יושב מולה עוד
לקוח רגיל, עם ראש והכל.
אמרתי לה שתביא לי טובורג מהחבית ושאלתי את המחוסר מה הוא
שותה.
הוא אמר שלא נעים לו לשתות בירה עכשיו, ואני הגבתי שזה בסדר
ושאני יכול להרשות לעצמי לקנות לו בירה. הוא חייך ואמר שאין
קשר אליי, אלא שהמחזה של אדם ללא ראש שותה בירה עלול להיות
מזעזע במקצת בשביל אנשים שעוד לא ראו זאת מעולם ושהוא לא
מעוניין בתגובות עוינות מהנוכחים.
שנינו פרצנו בצחוק גדול. הוא היה מאד משעשע, יחסית לאדם בלי
ראש.
"למה התכוונת קודם, שאמרת שאתה נהנה מהמחסור בראשך?"
"זה סיפור לא קצר" הוא הגיב עם חיוך.
"אני לא ממהר". שנינו צחקנו שוב.
"אז ככה... אני לא יכול לראות את מה שמולי כל הזמן, אבל אני כן
רואה את מה שנמצא איפה שהראש שלי. בהתחלה הוא היה קבור באדמה
איפה שהוא באפריקה, וכל הזמן ראיתי חום ומדי פעם איזה תולעת.
הוא היה קבור שם זמן רב וסבלתי מזה מאד. לפני שאני ממשיך, חשוב
שתדע שאני לא עושה הרבה במהלך היום, כי אני מקבל המון כסף
מהממשלה וגם מפרסום וכל מיני חרא מהסוג הזה... יום אחד ילד
כושי הוציא אותי מהאדמה ושימשתי ככדורגל לו ולחברים שלו
באפריקה, זה היה משעשע בהתחלה, אבל אז התחלתי להקיא הרבה וזה
גם לא היה נחמד. מפה לשם יצא שהייתי, או לפחות הראש שלי, בהמון
מקומות מגניבים. הייתי פסלון בארמון של איזה מלך באירופה, גם
פעם תלו את הראש הפוך ושימשתי כמאפירה.
עכשיו אני רוב היום יושב בבית ושותה לי בירות בדרכי המיוחדת,
ומצפה לראות מה עושים לראש שלי, בד"כ כלל אני נהנה מאד. אני
מרגיש כאילו אני בהרפתקה שלא נגמרת לעולם. ראיתי יותר דברים
מכל אדם אחר."
נדהמתי מהסיפור שלו. לא ידעתי אם לבכות, לצחוק או לקנאות.
"המצב הזה של חוסר הידיעה ושל ההרפתקה הנצחית הביא אותי למעין
שלווה מוחלטת, רוגע עילאי, אושר נצחי. נירוונה."