הוא יושב ברכבת, מחוייט, נקי ומסודר.
עונד את אות המלחמה ואת סיכת הלוחם שלו.
הוא מתקרב לתחנת הרכבת ואנשים מסתכלים עליו בפליאה.
הוא עולה על הרכבת ומתישב.
הרכבת יוצאת, לאחר דקה הוא כבר לא יכול יותר ומתחיל לבכות.
בכי מר וכואב במין התפרצות שכזאת שקשה להסביר מהי.
לפניו יושבת בחורה צעירה ולידו יושב בחור מבוגר.
"אתה בסדר?" שואל אותו באיש ומוציא ממחטה מכיסו.
החייל אינו מגיב.
האיש והבחורה מסתכלים אחד על השניה במין חוסר אונים ולא
מבינים.
לבסוף החייל לוקח את הממחטה מנגב את הדמעות ומשתתק לרגע.
"אתה בסדר? מה קרה לך?" שאלה אותו הבחורה.
הוא רק מסתכל עליה במבט מעורר רחמים ושותק, לא יודע מה להגיד.

"קודקוד ברדלס כאן 7 א' עבור?".
"7 א' כאן קודקוד ברדלס המשך".
"רות קבל שאני צופה את היעד ומקדם לכיוונו".
"רות קיבלתי תגיע אליו ממזרח כמו כן דווח לי כשאתה שם".
"היישר".
"טוב חברה מה שהולך זה ככה:אתם רואים את הבית הלבן מולכם?"
"יוני כל הבתים פה בכפר לבנים..."
"רון אל תתחקם איתי עכשיו מה אני נראה לך מריץ פה סטנדאפ?"
"לא,אבל באמת שלא הבנתי על איזה בית אתה מתכוון..."
"טוב אז זה ביוק מולנו בקו ישיר בית לבן שתי קומות הדלת של
הבית בפאה השמאלית ובפאה הדרומית יש שני חלונות בקומה השניה
עכשיו אתה מזהה?"
"מזהה".
"תודה רבה לך באמת, טוב מה שהולך זה ככה אנחנו מתקדמים לשם
לפני זה באיזור האורווה אנחנו נעשה סריקה ואז נסתער על הבית
שככל הנראה הוא ריק".
"תגיד יוני מה יש בבית זה בכלל?"
"הוא שולט על כל האיזור הוא הכי גבוהה"
"אוקי יש עוד מישו שנמצא פה באיזור מכוחותינו?"
"לא אנחנו פה היחידים, יש תצפיות אבל הן לא צופות את הנקודה
הזאת, טוב קדימה להתקדם לאט ובזהירות ובשקט ותזכרו עובדים לפי
מה שעבדנו בכל התרגולות".
"אלכס..."
"שששש...יוני עוד ישמע את זה ויזיין אותך על זה שאתה מזיין
תשכל..."
"שתוק...לך שמאלה שאני לא יירה בך בטעות..."
"גם אם תהיה לבד אבל מסוגל לירות במישו..."
"נתקלנו מלפנים קדימה להשיב אש..."
"רון!"
"יוני אלכס פצוע!"
"דביר יש פצוע לך תטפל בו!, משה תודיע לחמ"ל בקשר שנתקלנו
ואנחנו חייבים גיבוי וחילוץ חוץ מזה  תתעדכן עם דביר לגבי מצב
הפצועים ודווח לקודקוד ברדלס על האירוע!"
"ברדלס כאן 7 א' עבור!"
"כאן ברדלס המשך"
"רות קבל שנתקלנו באיזור בית 57 ע"י עשרה מחבלים ככל הנראה יש
לנו 5 פרחים זקוקים לחילוץ במיידי עבור?"
"דביר מה מצב הפצועים?"
"דביר?.."
"משה דביר נפגע.."
"יוני!"
"משה דבר איתם שישלו חילוץ דחוף!"
"ברדלס כאן 7 א' אני צריך חילוץ במיידי!"
"7 א' כאן קודקוד ברדלס מה קורה איתכם?"
"קודקוד כאן 7 א' קבל נתקלנו מול חוליית מחבלים ויש לנו פה כבר
7 פרחים..."
"משה...דווח שיש לנו שני הרדופים..."
"משה דווח שחיסלנו את החוליה אבל צריכים חילוץ לפצועים"
"קודקוד כאן 7 א'..."
"המשך 7 א' מה מצבכם?"
"רות קבל שיש 3 פרחים במצב קשה ועוד שני הרדופים מבקשים חילוץ
במיידי"
"כאן קודקוד קבל שהחילוץ בדרך ושעד אז שהמשנה תורן יטפל
בפרחים! כמו כן האם המלוכלכים חוסלו?"
"קודקוד המלוכלכים חוסלו כמו כן קבל שאחד ההרדופים הוא המשנה
תורן..."
"רות חילוץ בדרך אלכם תחזיקו מעמד!"
"היישר..."

הבחורה מוציאה בקבוק מים מהתיק ונותנת לו "קח שתה משהו זה
יעזור לך להירגע"
הוא לקח את המים ולגם כמה לגימות ורק אחר כך סוף סוף דיבר
"תודה, זה עזר לי" נתן חיוך נימוסי כזה מהול בעצב ובכאב.
"אפשר לשאול למה אתה בוכה?" שאלה הבחורה.
"לפני שלושה ימים איבדתי 3 חברים קרובים..."
"אויי...אני נורא מצטערת איך זה קרה?תאונת דרכים?"
"לא...היינו במשימה לכבוש איזה בית, והייתה שם איזה חוליה
שהפתיעה אותנו..."
"אוי אני מצטערת נורא..."
"זה בסדר זה לא שיכלת למנוע את זה..."
הדמעות חזרו והיה מין שקט כזה לא מובן, כל הדרך הם שתקו רק
הסכלו אחד על השני בדממה.