נעמה שכבה שם לצידי ורק לפני הנשימה שלה ידעתי שהיא באמת ערה.
במיטה אחת שתי אנשים וסביבנו בחדרים עשרות מיטות מלאות אז אני
מנסה לחבק אותה והיא מתרחקת בדחיפות ישבן קלות אל עבר הקיר,
מנסה לרמוז לי שהיא כועסת שהיא לא רוצה אותי כאן לצידה. היא
מחפשת קצת מקום לבד במיטה הצרה ובפנים יודעת שאין סיכוי להצליח
בזה. אני שולח יד ללטף לה את עור השרוף מהשעות שבילנו בים
אתמול והנמשים שלה צורחים עלי שהיא לא אוהבת שמלטפים לה את
העורף. בסוף הצלחתי בשקט לשכנע אותה להסתובב והיא הסתכלה עלי
בדממה ועיני הספיר שלה סיפרו לי את כל מה שמציק לה, ואיפה לא
הייתי בסדר, נשברתי.
היא אמרה שהיא אוהבת, ורוצה להתקרב אמרה שאני שם חומות מסביבי
ולא נותן לה לחדור, התנצלתי.
מדי פעם הגומה שלה יצאה לביקור חטוף אחרי שזרקתי איזו מילה
מצחיקה. חייכתי. משום מה במיטה צרה דברים נפתחים יותר מהר
לפחות כך זה היא נראה נעמה שאלה אם זה עדין יכול להצליח. עניתי
שזה תלוי ברוחב המיטה וגם קצת בנו.

"האננס הדוקרני שוכב בינינו עכשיו ורק מחכה להוראה שלי להתקלף.
אני מסתכל לתוך העיניים החומות שלך ואומר לך שלא היינו צריכים
את זה עכשיו שהדבר המעושן הזה רק מרחיק אותי ממך ומהמציאות
שניסיתי בעזרתך לפתח לעצמי. ואת כל הזמן הזה נועצת בי מבטים של
אי הבנה נראה שאני מדבר לא ברור על סף המלמול. אז אני שותק
ובורח לך מנסה להתכנס בתוך עצמי לקצת זמן, זה מחדד אותי  בעיקר
את חוש הטעם. אני קם ועובר לפינה של המטבח מנסה לטשטש את שאר
החושים שבוערים לי בגוף. ההוראה שיוצאת  מהפה רצה בכל העצבים
מתחת לוורידים והאננס מתחיל להתקלף ואני רוצה להשאיר לך קצת
מהפרי האסור אבל הרעד והטלטול בגוף חזק ממני, ואני משקשק את
האננס בידיים וחתיכות צהובות מחליקות ונופלות  על הרצפה אני
בוהה ונופל על המיטה לצידך וכל הגוף שלי בורח לי מתוך
התחתונים. בינתיים טיפסת על ההר של גופי מורידה חזייה מתחננת
למעט נגיעות פרי בקצות שפתיך או לנגיעות שפתיים בגופך, ואני
יודע שזה לא הזמן לזה ואת ממשיכה נושכת שפתיך מולי נועצת
ציפורנים בי ואני מרגיש איך גופך נשפך עלי על כל החזה.
לא זה רק המיץ של הפרי"

"שאיפה אחרונה ודי זה מה שתמיד אמרתי לה אחרי שהתחלנו. שהשפעה
חלפה רבנו קצת התווכחנו ואני  תפסתי את הפינה שלי, אבל היא כבר
לא תפסה פינה רק עזבה וחזרה בבוקר היא פנים אפורות של ענן."