שלושה הם השירים הנכתבים לו לאדם,
במחברתו של בורא כל בשר ודם:
הראשון נכתב ביום בו הוא נולד,
ואותו כותב הקדוש ברוך הוא לבד,
והוא נחתם עוד בטרם ישאף את אוויר העולם,
וילווה את האדם כמו צל את צמרת האילן.
השני ייכתב ביום בו ישיב את נשמתו,
ויקוננו שרפי עליון על חייו ומותו,
והאל הטוב יצרוף קינתם ושבחם,
לשירת ברבור שבדמע אלוקים תולחן.
והשלישי - שלא כמו השניים האחרים,
לא נכתב על ידי בורא השירים.
הוא נכתב בעפרונו של האדם הדל ממילים,
והאדם הוא שנותן לו את התווים והצלילים,
ובכל שנה ניתנת לאדם הזכות והחובה,
לכתוב את מילותיו ואף לקבוע את האוקטבה:
אם שנת אושר ושלווה או שנה מלאת פחד,
אם ישיבת בתי מדרשיות או ריצה לבאר שחת,
אם שנת השתוחחות ועצב או שנת גיל ורון -
הכל נתון לבחירתו של בעל העיפרון.
על כן החכם ישלוט בעפרונו הסורר,
ויידע היטב איך את שנתו לשורר,
ואם יתבונן האדם בשירו כגמד על גבי נפילים -
ייראה איך אלוקים, גם בו, מופיע בין המילים...