היא הייתה יכולה לשכב שם שעות. שכובה על גבה, כשחולצתה מתרוממת
מעט מעל שיפול האגן ומכנסיה מתרשלים וחושפים בגד תחתון. תווי
פניה היו לעתים משתנים, מתקמטים ועדינות הפכה חספוס בכל גלגול,
מתיחה ופיהוק. שיערה היה מתפזר לאורך הכר וקצוות בהירים היו
נשלחים לכל עבר כמו דוקרים את האוויר שהיא נשמה ונשפה.  אך כל
זה לא היה לה אכפת. היא אהבה לשכב במיטה הזו.
מה מצאה כה מושך במיטה המדוברת, אינני יודע. יתכן שהיה זה
גודלה המלכותי, או גובהה הנעים; היה ניתן להתיישב עליה,
כשרגליים נוגעות ברצפת השטיח, אמות שעונות בקלות לאחור, ועדיין
להיוותר במעין תנוחה מנומנמת שלא כפתה את דרישת העירות, כפי
שמעבר משכיבה לישיבה בדרך כלל עשה.
אולי מצעים מצאו חן בעיניה - סדין מלוטש ללא זיז, או בליטה
נפרש ומתוח עד קצות המיטה, כרית צהובה, ענקית ותפוחה, נאותה
לשינוי בהתאם לתנוחה, ושמיכה מהוקצעת, פלומתית ונרחבת שמכסה את
כולה בדיוק כפי שהיא אוהבת.
אך כל זה לא היה לי אכפת. אהבתי לראות אותה שוכבת במיטה הזו.
בהתחלה, נהגה להוציא את כף רגלה מתחת לשמיכה והחוצה אל הקור,
ולאחר שזו אבדה את חומה, הייתה מגניבה אותה חזרה פנימה ונועצת
אותה עמוק בכף רגלי, גורמת לי ערפול הכרה רגעי ואולי לזעקת כאב
חרישית. הייתי מביט בה זעוף ורגון וכל שעשתה היה לצחוק את
צחוקה המתוק, השליו ולחכך את אפה כנגד כתפי. לא נדרש יותר כדי
לפייס אותי.
לעיתים, כשהיינו מתבוננים זה בזו היה נדמה לי שעיניה מזוגגות
יותר מתמיד, והייתי שולח אגודל מלטפת אל לחי או שפה. עיניה
דמעו, וכדי למנוע ממני מלהביט, הצמידה את שפתיה חזק ככל שיכלה
אל שפתי שלי וכשתמה הנשיקה נותרנו חבוקים ועצומי עיניים. כמה
אהבתי לעצום איתה עיניים במיטה הזו.
בחלוף הזמן עשתה לה הרגל לישון יותר ויותר. נהנתי להאזין לה
גונחת חלושות כשהחליפה תנוחה, ונשיפות שנתה המתוקות טפחו קלות
על אפי, עת קרבתי ראשי אל ראשה כדי להביט בפניה הרוגעות.
לפרקים הייתה מתנערת מעט מקורי שנתה ובהצצה קלושה הייתה מצליחה
למקם את גופה בצמוד לשלי, לכרוך גפה סביב אחת שלי ולצלול חזרה
אל הערפול. לא היה לי אכפת, אהבתי לצפות בה ישנה.
לבסוף, הייתה משתקעת בקצה המיטה בתנוחה עוברית. אינני יודע
מדוע, אך זו התנוחה שסיגלה לעצמה.
הייתה שוכבת כשפניה אל הקיר וידיה משולבות על חזה. גבה התקשת
למולי ועדיין נותר בו שמץ של הזמנה, אך כשהעזתי להושיט את ידי
ולגעת רטט מצומרר שלחני חזרה.
היא רודפת את מחשבותיי ואין לי ברירה, אלא להיזכר כמה אהבתי
אותה, וקשה לדמיין, כה חמור לשער, אך נדמה כי אהבה היא רק את
המיטה.
ואולי כל זה היה צריך להיות לי אכפת.