התעוררו! התעוררו!
...ריח קץ
התעוררו!
דמעה זולגת על שפתי
מי מלח מעיני,
אל מרחבים של אדישות
חוצה סוער בוכה בדד
התעוררו!
רואה אני עתיד בוער -
מאש סופה לא אסתתר
על ילדינו צל כבד
מושכנו
עלו עולה קורבן תרמית
אזלת ידינו - מה תמית?
אין נחמה בעת נחשול
רובים אבק שריפה ושכול
אל מרחבים של לבבות שלמים
שפועמים הם רגועים
אני קורא, בשפת הנואשים
אני קורא, בשפת הנואשים:
לא, אל תיראו!
התעוררו !
הזמן כחול עף מבין ידינו הקמוצות
המופתעות -
חסרות חיבור אל העולם
מטיח כאן מילים בקיר ההדחקה עד זוב הדם
ועל כל פינה בעיר
אני כותב בזעמי:
נמס לי העולם,
דייני לבדי!
התעוררו,
רואה אני עתיד בוער -
...מאש סופה לא נסתתר
הזמן כחול עף מבין ידינו הקמוצות
ממושכן לתאוות בצע מזדמנות
מטיח כאן מילים באדישות והנוחות
מטיח כאן מילים בקיר
ועל כל פינה בעיר
אני כותב בבדידותי:
נמס לי העולם,
אני זקוק, לכם, אתי. |
