אהבתי, חשבתי, עזבתי.
בארץ הרים, ברת כרם וזית ארץ שדות וקוץ ודרדר בה גבעות הצבועות
בפרחים ובירק פוגשות בחולות וצוקי המדבר, בה חיים החזיר החוגלה
והצבי שוב הלילה עוזב, את הבוקר מביא.
ושוב מתייצבים כמו בכל עת ועונה משמרת הבוקר של מפעילי המכונה
בחדוות עשייה חדורי ניצחון מתחילים במלאכתם עם האור הראשון
הם יודעים זאת היטב - זאת זכותם מלידה, זו בעצם שליחות ולא רק
עבודה
שם שאון ושירה נשמעים למרחק, הקצב מלהיב, התזמון מדוקדק
וטורים ארוכים, מתפתלים, משתרכים של עץ וברזל ושמנים ודלקים
גם חלב וירק ופרי ובשרים במסילות של פלדה מרחוק מובאים
ועמלים כל העת בעשרות מטבחים מבשלים וצולים בוחשים וחותכים
המתכון פה פשוט וכולם זאת יודעים, מפעילי המכונה על כרסם
צועדים
היא פועלת יובל ואולי כבר מאה ולא נעצרה היא מאז הופעלה
תפקידים יש בשפע ואין בטלה וכולם יכולים, אין תנאי קבלה
כל בעל מקצוע תרומתו שם מביא לפעולה בשיתוף פעולה מיטבי
ויורד שוב הערב בשקיעת ארגמן אך נמשך השאון ועולה עוד עשן
מתעוררת משמרת ללילה לבן כי מפעיל המכונה לא ינום, לא יישן.
וכך בוקר וערב מתחלפות משמרות ואיש לא מבחין בשקשוק חרבות
ויש שער כניסה, גדול ומרשים -
אותיות של ברזל על שמיים כחולים וכולם מכירים וכולם מתעלמים
חולפים על פניו, עיניים עוצמים - "כאן מייצרים אלמנות
ויתומים."