10.02.07

לפעמים פשוט כועס על העולם

שבת בוקר עכשיו, למען הדיוק צהריים.
"השתחיה" הלכה לעבודה ואני כשהיא לא איתי, תמיד מוצא עצמי או
חושב עליה, או כותב עליה, או כותב לה, או מתכנן את הדבר הבא
שברצוני להעניק לה...

אני שותה נס, מעשן לי סיגריה, יש לי נחת, אני יודע שהיא תחזור
בערב,
שאחבק אותה בלילה...

אני כעוס, לא עליה חלילה, היא מדהימה אותי בכל דבר שהיא עושה,
בכל דבר שהיא אומרת,
אני כעוס על העולם... למה לנסיכות תמיד יש חיים קשים?!

אני כועס על כל מי שאי פעם חרט על הלב שלה, היא מספרת לי על
אקסים שלה ועל אנשים בחייה ועל כמה הם מיוחדים, ואני רק
כועס... על שהם לא רואים מספיק, על שלא נתנו מספיק, למה?!

איך יכול להיות שהיא הייתה במערכת יחסים של 3 שנים, בשתי
מערכות של שנה וחצי ואף אחד לא לקח אותה לחו"ל, מה? אף אחד לא
הציע? אף אחד לא חשב להוציא את זה לפועל בלי לשאול? אף אחד לא
חשב לרגע שאולי לפני הכל אבל ממש ממש הכל הוא צריך לשים אותה
בראש סדר העדיפויות שלו? לפני הכל הכל!!! איך זה יכול להיות?
אף אחד לא מבין מה זה חסכים? אף אחד לא מבין שכל היופי במערכת
יחסים זה להצליח להגשים עבור הצד השני דברים שהצד השני אינו
מצליח להגשים לעצמו, אף אחד לא מבין שבמערכת יחסים כל האמצעים
כשרים! מעעעצצצבבבןןן... אותי!

למה לקחו ממנה כאלו דברים, אלו דברים שיוצרים צלקות, אלו דברים
שגורמים להשתנות, אתה מרגיל את עצמך לחשוב שזה לא באמת חשוב...
זה הכי חשוב, זה הכי חשוב לעשות דברים שאחרים סביב לא יעשו, יש
דברים שאפשר לתת רק במערכת יחסים, להקשיב, לעטוף, לטייל כך שזה
יישאר כזיכרון בלב ולא במחשבות אני לא מבין למה היא מתפשרת שם,
במקום היחיד שלא צריך להתפשר, שצריך לקבל את מה שרוצים
במלואו...
אני לא מתפשר, היא כל מה שרציתי, כל מה שחיפשתי, שקט ושלווה,
חום ואהבה, היא נוגעת בי כמו שאני אוהב, היא שוכבת איתי כמו
שאני אוהב, היא מכינה לי אוכל כמו שאני אוהב, היא מדברת אליי
כמו שאני אוהב, היא רוצה לתת לי כמו שאני אוהב ומעל הכל, היא
מעריכה והיא אומרת שמגיע לי... וזה הכל בשבילי אני לא צריך
שייתנו לי בחזרה רק שיעריכו ויסכימו לקבל. חיבוק אחד אומר לי
כל מה שאני צריך לדעת, באמת, את החיבוק הזה היא נתנה לי עוד
הרבה לפני שהיא הייתה שלי, פעם באוטו חיבקה, נגעה לי בעורף
והעבירה ציפורניים, פעם ליד המעלית והדופק שלה אמר לי הכל,
ושוב כשבאתי לבקר במשתלה לפני שהיינו ביחד.
אתמול היא הצחיקה אותי כשאמרה שזה לא פייר שיש לי פור ברגש,
חחח... ממש לא מטריד אותי, קשה לצמצם פערים אליי בדברים האלה,
זה דורש זמן והסכמה להיחשף ברמות שעד היום לא הכרתי בן אדם
שיודע לעשות זאת כמוני, אבל מה שכן, בניגוד לאחרים שהכרתי נדמה
לי שאיתה זה יהיה שונה, נראה לי שהזמן יאפשר לה לצמצם,יש בה
מספיק לתת והיא באמת פשוט צריכה זמן, יש לה לב גדול כמו שלי אך
קטן מלהכיל כמו שלי, כל הזמן בא לי להכניס יד פנימה ולעזור לה
לשאת בנטל הרגשות שחולפים בו במהירות האור בכל רגע נתון...
איזו יפה היא, היא קורנת אור סביבה כמו הילה שמשרה עליי נחת,
כשהיא קמה בבוקר, כשהיא ישנה, כשהיא אוכלת... כשהיא מסתכלת
עליי...

אני מת שהיא תבין מהו הקסם שלי באמת, שהיא תבין כמה אני מיוחד
אליה וכמה פחות אני לכל אחד אחר. אני רוצה להגשים לה כל חלום
שרק חשקה בו, הרהרה בו, אני רוצה להגשים איתה ולא בעבורה. אני
רוצה להראות לה כמה פשוט זה לאהוב, לדבר, להגשים, להאמין
בעצמך, להאמין בזוגיות שלך, באנשים סביבך, להראות לה שהעולם כל
כך הרבה יותר קל כשלא מייחסים לו כל כך הרבה חשיבות...
כשמבינים שבסוף מה שקובע זה שמתחבקים ביחד בלילה, בהרגשה שהשקט
הקיים אינו יחלוף מחר כי יהיה בלאגן בעבודה או בלימודים, כי
שום דבר לא באמת משנה כשהרגש פשוט ממלא אותך מספיק כדי שהשאר
לא יהיה חשוב.

העולם עוד לא הוכיח לה את זה, העולם לא נתן לה מנוח, לא נתן לה
מקום משלה, לא עזר לה להגשים מאוויים, זה מה שמכעיס אותי, ואין
לי סבלנות לחכות להראות לה כמה זה פשוט, נעים, קל, כיף, נוח
ויפה... אין לי סבלנות להראות לה כמה יפה היא... עצמה... בלי
שום דבר אחר...


פשוט אוהב אותה עד אין קץ