שני אנשים
לא נקיים, מבאישים,
מנהלים מגעים,
ציניים, מבישים
האחד מתהדר בכנפי האומץ
והצאלה בוכה על הקור והחומץ
הוא ממשיך ומתהדר באביב ימיו
כשחשנו נעורים והטוב היה מוטב
הוא מתיימר להמשיך בדרך העקוד
מתהדר ביציאה מן הארז כריקוד
הוא הובס, נעלם מפני אחריות למשפחות שותתות דם
הוא שב ונבחר .
אך על דרכי העבר המשיך וחזר
אין בו חרטה ואך לא מבט אחד נכלם
הוא חזר למשרד כאילו היה שם מעולם.
הוא מאיים ומבטיח אך מעולם לא קיים
האיש לפחות עם עצמו הוא שלם.
השני  מתהדר בדירה או שתיים
אותן בנה בניקיון כפיים
ביד המקרה הוא הגיע לכאן
עסקן מתוחכם עובד במזומן.
הוא פזז לרוץ אל עבר הארז
ממנה דהר ידידו הפוחז
ל"ג צדיקים ועוד מאה תמימים
חזרו כלעומת שבאו מכוסי תכריכים
הוא תמרן, משך, הפעיל פרקליטים בדמותו
אנשים מגינים על אחרים כבבואתו
ועכשיו הוא מייבב על שעולל לו החוק
הוא ממשיך ומקרב אותו לפי הצחוק
ובקרוב,קרוב אומרים שתבוא התקווה
צחורה, נקייה, אהובה וטובה
אותה אחת שייצגה אותנו באמונה
כשבארץ הצפון קיבלנו מנה הגונה.