תחילת הסוף / זה אתה |
עייפה מלנסות
מבט אחד בעולם כבר הספיק
עצמותיי נחלשו וגופי כבד ומעיק
וכמו הרוח שלפני הסערה -
אני מזילה דמעה.
ושחפים מסביבי מסמלים משהו אחר
חגים במעגלים, ואיש לא עוצר
ספוגה מדמעות,
ריקה מכל תוכן -
זה אתה שעומד שם עם יד על המותן
עיניים בוהקות
גוף אדום רועד
זעם צורח
וריח מוות משכר.
ואני - שיכורה, תמימה ומיוסרת,
עושה את דרכי הקלה לארץ אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|