גל רן / צוללים |
עם שמש סתווית הופעת
ההיה זה הים שאהבתי כל כך
או היית זה אתה.
בסתיו של חיי באת אליי
ונדמה שהגיע אביב
ואני אותך לי ביקשתי
מזור לכאבי.
כהה וחזק הישרת מבט
והשבת לי את עלומיי
ואני עיניי עצמתי
צרב בהן מלח הים
כמו גל שמכה בי טלטלת
ורעד עבר בגופי.
והוצפתי פתאום באור של כמיהה.
עוד לא מאוחר לאהוב.
בים של צבעים ובין אלמוגים
צללנו כמו שני דגים.
בעולם בלי מילים עוטף וקריר
מרחפים עד לגמר האוויר
גשם ראשון שטף את דמותך
ורוח קרירה בי נשבה.
לא הבטחת להיות לי בחורף.
היית לי איש של סתיו
סתיו 2008
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|