[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ערב סגרירי בשלהי אוקטובר המתעתע,
אני רכון על כסא נדנדה מסתובב בתוך קופסה גלילית של בטון
מזויין,
המפלס הוא דו - קומתי , הגירסא הצהלי"ת של מלון הנסיכה בפנסיון
מלא,
שעת דמדומי שחר , אני מוצא מקום בדוחק להניח את רגליי על קירות
הבטון
ומתבונן החוצה אל המציאות השחוקה כפרוצה ישישה הנשקפת לעיני,
אני מצוי בטבורו של צומת מרכזי המחבר בין ירושלים , חלחול,
סעיר, אשיוח' וכרמי צור.
סטודנטית פלסטינית ממתינה למונית בצומת בסמוך לערמת בטונאדות
מקומית ,
לפתע עולה הברקה ספק זדונית ספק מטומטמת במוחי לצלם את
הסיטואציה,  אני שולף את המצלמה מהאפוד מתוך תחושת שעשוע -
אנתרופולוגי ושעמום לא ברור, אני מותח את הפוקוס עד לנקודת
המקסימום ומצלם שוט אחד של תמונתה של הנערה הפלסטינית .
מהמרחק בו אני מצוי נדמה כי היא אינה חשה בכלל בנוכחותי,
אני הדני דין שאינו שרואה ואינו נראה, אני כל כך אובייקטיבי
שאני שקוף למחצה,
אני משתעשע עם המיצג שעולה למולי על מסך המלצמה ומגדיל כדי
לבחון את הבעת פניה,
לפתע אני מבחין בפרט קטן בתמונה שגורם לי להבעת ולחוש בחילה.
הנערה איננה עומדת כלל בזווית לכיווני וכל גופה פונה אל הצומת
אולם עיניה מביטות בי בזווית העין,
מביטות בי במבט של תמיהה, של כעס, כאילו ואומרת לי מבעד לעדשה
-
" מה אתה עושה? מדוע אתה מצלם אותי ?
האם כלום אני לעומתך רק מוצג מוזיאוני, אובייקט של מחקר?  
באיזו זכות אתה פולש כך אל חיי ועורך בי ניסוי ושעשוע ? "
אני מרגיש מושפל ונבזי , וחושב לעצמי , האם ייתכן שאנשים אלה
החולפים לעומתי באמת אינם מבחינים בי כלל כפי שנדמה היה לי כל
הזמן?
השעות חולפות ואני מנסה להתבונן עמוק יותר לתוך נבכי המציאות
ואני מבחין בעובדה כי האנשים אינם מביטים בי כלל, אולם ישנן
זוגות עיניים המביטות בי רק בחטף, ילדה קטנה מתוך חלון המונית
החולפת מביטה בי בפליאה ותימהון, היא בוודאי שואלת את אמא, "מי
זה האיש הזה שם למעלה ? למה הוא מסתכל עלינו מתוך קופסת הבטון
הזו? " , התשובה שהילדה הזו תקבל היא אותה התשובה שתעצב
לראשונה את עולמה של הילדה ותשרטט את יחסי הכוחות שאליה זה עתה
נולדה , "אלו היהודים , הרעים עם הנשק שרוצים להרוג אותנו,"
מכאן ואילך היא תפגוש את היהודים הללו רק כשהם מצויים מצד האחד
של הבטונאדה שלגופם מדים , שכפוד ונשק , כאשר הם יעברו אצלה
בכפר באישון עם שיירת נקפדון - אכזרית - ספרון - בולדזרון ומה
לא באמצע הלילה ויקימו רעש עצום, היא תתרגל לכבות את האור,
לכבוש את הפחד ולהציץ מחרחי החלון מתוך סקרנות ושנאה מתעצמת.

. עצרתי את הכתיבה לשעה קלה, ושוטטתי במחשבות, שוטטתי ברשת,
ניסיתי להבין קצת יותר, את התמונה הכללית של הדבר הזה , את
יחסי הכוחות , ההיסטוריה , הדינמיקה האנושית , המדינית , מה
משקלו של הארוע הזעיר הזה בתוך הכוחות הפוליטית הגדולים
והמסורבלים עד כדי תסכול האלה.
עצום .
הוא המאוויים היומיומיים שרוחשים תחת העץ העקלקל והמפותל הזה
שאנו כעת מביטים אל ענפיו ומתפלאים מתמהון עד כמה אדירים
מימדיו ועד כמה סבוכים ענפיו.
על המציאות הפוליטית אפשר לדבר , על האסטרטגיות המדיניות אפשר
להתווכח , אולם את הניתוק הזרות והניכור הזה ביני לבין האנשים
שצועדים עתה תחת ראשי ברחוב הפלסיטיני אפשר רק לתקן בדרך של
מעשה -  שיחה, שירה, ריקוד. אנו שותפים לפיסת הארץ הזו כאן
במזרח התיכון לא בעל כורחנו.
אלא מתוך זכות גדולה ומתוך כוונה ברורה.
עלינו לברר זאת ולהכיר בזאת.  
לא עלי לגמור את המלאכה ,
אך אינני בן חורין להבטל ממנה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
Beer: helping
ugly people get
laid since
1837.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/10/09 8:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ערן גפשטיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה