אלון ישב על ספסל מול הים הסוער, הביט בגלים המתנפצים אל החוף
בזה אחר זה במעין סדר מופתי שאיש אינו יכול לערערו. כנראה שזהו
טבעם של הגלים... הם הולכים עם הזרם - הרהר אלון לעצמו, בעוד
הוא בוהה בגלים, ספק בתהייה ספק בקינאה.

אלון  הגיע לכאן כדי להיות לבד ולארגן את מחשבותיו. שנים רבות
הוא אצר בתוכו את הסוד הגדול, עד לאותו יום שהוא הרגיש שזה
ממלא את כל חלל גופו ומאיים להתפוצץ בתוכו. הוא היום בן עשרים
ושתיים, בוגר מספיק לספר את האמת. הוא חש שאינו יכול יותר
לרמות ולהסתיר מהוריו את עובדת היותו הומו-סקסואל.

ההחלטה על חשיפת הסוד בפני משפחתו גמלה בקירבו לפני מספר ימים.
אולם, החלטה מן הסוג הזה, שעלולה לערער סדרי עולם כהרף עין -
אולי מן הראוי שתדחה לעוד מספר ימים. עכשיו כבר ברור לאלון
שכגודל ההערכה  שהוריו חשים כלפיו, כך תהיה אכזבתם. צמרמורת
חלפה בגופו.

את רון, אחיו הגדול ממנו בשנתיים - הוריו אהבו אמנם, אך הוא
ידע שאותו הם מעריכים יותר.  בעיני הוריו הוא היה תמיד הילד
שעושה נחת,  מצטיין בלימודים, לא מעשן כמו רון אחיו ולא
מתעניין בבארים ובשתיית משקאות חריפים. בקיצור, כמו שאמו תמיד
אמרה - "ילד מופת".

אלון הריץ במוחו את התסריטים  של אותם רגעים קריטיים שיבואו
לאחר שהוריו יעכלו את הבשורה אין ספור פעמים, עד שהם קפצו
למוחו אפילו כשלא רצה בכך. הוא יכול היה לנחש כמעט בוודאות את
התגובה של אמו: מבט התדהמה והרגשת האכזבה יתחלפו מהר מאוד
לרגשות  של חמלה ואולי אפילו אהדה.

לגבי תגובת אביו היו לאלון חששות כבדים מאוד.  הוא צפה שאביו
יקום מהשולחן ויתחיל למלמל מלים סתומות, כפי שנהג תמיד כשלא
היה לו מה לומר. אפילו את פניו הזועפות יכול היה אלון לדמיין.
בסופו של דבר, יעזוב את החדר כשהוא מצהיר שאינו רוצה יותר
לראותו או לדבר איתו.

על אף  חרדתו הוא היה נחוש בדעתו שאינו יכול לדחות יותר את
העימות וגמלה ההחלטה בקרבו שהיום יתייצב מול הוריו ויבשר להם
את אשר כלא בתוכו כל השנים.

לפנות ערב הוא שב הביתה. אמו טרחה במטבח על ארוחת הערב, אביו
סידר את השולחן. הוא נכנס לחדרו ושינן לעצמו את אשר יאמר. לאחר
רגעים מספר קראה לו אמו לבוא לשולחן לארוחת הערב.

אלון התיישב אל השולחן, הוא ראה את אביו מוזג מרק לצלחתו ואמו
עסקה עדיין בהשלמת ההגשה לשולחן. משהתיישבה אמו לשולחן הוא פלט
- "אבא, אמא אני רוצה לגלות לכם סוד נורא." הוא היה נסער, הוא
הרגיש שפניו היו סמוקות וידיו כמעט רעדו. הוא הביט בהוריו -
אביו החל ללגום מהמרק ואמו הביטה בו באותם מבטי אהבה כשחיוך
נסוך על פניה.

"אני הומו !" המילים נפלטו מפיו בקול רועד וצורמני. הוא הרכין
את פניו והמתין לתגובה. בזווית עינו הוא הבחין שאביו ממשיך
ללגום מהמרק, הרים את מבטו לאמו וראה שהיא עדיין מביטה בו
באותו חיוך אוהב, הפנה את מבטו לאביו וזה המשיך ללגום מהמרק
ואין כל שינוי בהבעת פניו. כנראה הם לא שמעו את אשר אמרתי -
הרהר בלבו. "אני הומו!" הוא סינן את המילים מבין שיניו והיה
בטוח שהפעם הם קלטו את הבשורה הנוראה. משלא קיבל תגובה כלשהי,
הוא הביט באמו במבט של שאלה. אמו שהחיוך לא מש עדיין מפניה,
שאלה: "נו... זה מה שרצית לספר? "

אלון הפנה את עיניו לאביו - וזה מבלי להפסיק את אכילתו, אמר
בפשטות - "אנחנו ידענו את זה." אלון חש שכל האוויר שהיה דחוס
בחלל בטנו וכל המתח שהיה אצור בתוכו יוצאים בבת אחת החוצה. "
ממתי ..אתם... יודעים?" שמע את עצמו ממלמל. "מזמן" ענה אביו,
"ידענו שתספר לנו כשתהיה בשל לכך." אמו הגישה לו את צלחת המרק,
"שתה לפני שזה יתקרר" היא אמרה.

אלון לא היה מסוגל להבין... כל הזמן הם ידעו... וזה לא גרע
במאום מהיחס והאהבה שהרעיפו עליו.