הרחק הרחק מכאן בכפר קטן חיה לה משפחה.
כל המשפחה עסקה באותה עבודה. העבודה הייתה הכנת תרופות וריפוי
פצעים.
הייתה להם מזוודה מיוחדת שבה הם שמו את כל התרופות.
יום אחד אמר האב לילד: "שמור לנו על המזוודה אנו יוצאים לטיול
קצר"
כשהם חזרו מהטיול האבא בקש מהילד את המזוודה. הילד התענין
"בשביל מה"?  האב ענה: "חן הנער קיבל מכה ואני צריך ללכת לעזור
לו". מיד הלך הילד לחדר להביא את המזוודה אבל... אבוי... היא
נעלמה.
אמר לעצמו  בשקט בשקט בלב "מה אעשה"? חשב וחשב ואמר "יש לי
רעיון! אכין בעצמי תרופות ואשים אותם במזוודה דומה שאבא לא
ייראה.
לקח קצת מזה וקצת מזה וגם את זה, ערבב וערבב אבל אוי "לא יצא
לי אני חייב לספר לאבא.
הלך לספר לאביו, כשהוא מרכין את ראשו: " אבא אני מצטער אבל
המזודה לא אצלי. " לא נורא אמצא פתרון העיקר שסיפרת לי, בוא
ונרקח תרופות אתה ואני וזה בטח יצליח."
לקחו קמצוץ מזה וגם מזה והרבה מההוא רקחו ורקחו ו...
יצא להם מרקחה טובה יותר מאי פעם.
וכך הלכו האבא והבן לעזור לילד שנפצע.
המשחה הייתה כל כך טובה שהפצע הבריא מהר מאד.
השמועה התפשטה לה בכל רחבי הארץ והאבא והבן עברו מכפר לכפר
מבית לבית ועזרו לכל מי שהיה חולה עד עצם היום הזה.