סוף אוקטובר.רוח קרירה של חורף.
מבחוץ נשמעים קולות של סערה,ברקים ורעמים קורעים את השמיים
לחתיכות.
הגשם דופק על החלון, מודיע שהחורף כבר כאן, במלוא הדרו.
אני אוהבת גשם.לצאת החוצה בבוקר אחרי לילה שטוף גשם ולהריח את
הריח המוכר ההוא שמחזיר אותך אחורה בזמן,למגפיים הורודות
מהפלסטיק והשלוליות.
כל כך הרבה עבר מאז, כל כך הרבה השתנה.
אני אוהבת להסתכל בתמונות, זה מזכיר לי את פעם. מזכיר את
הרגעים השמחים ביותר.
כנראה שהרגעים עצובים לא נקלטים בעדשת המצלמה.
אני יוצאת מהמקלחת, ריח של סבון ממלא את כל הבית ומתמזג יחד עם
ריח הגשם שבחוץ.
אני יושבת בסלון עם תה חם וחבילת עוגיות מול מסך הטמטום הענק.
התמכרנו לזבל.
הכל כל כך חשוך פה עכשיו ושקט.
הגשם רק הולך ומתחזק, השלוליות מכסות את הכבישים.
ההומלס של הקיץ מתחנת האוטובוס ישן כעת,כולו מקופל, כשלגופו
מעיל בלוי.
והנה עוד אישה הולכת לה ברחוב עם מטרייה מתפרקת, מסתכלת בשמיים
ומלמלת לעצמה "שמע ישראל" בקול חרישי.הלוואי שהייתי יכולה
להיכנס למחשבות שלה.
זוג האוהבים הולך חבוק מתחת למטרייה אחת, מגניב עוד נשיקה בדרך
כדי להתחמם.
סוף אוקטובר.רוח קרירה של חורף.
מבחוץ נשמעים קולות של סערה, ברקים ורעמים קורעים את השמיים
לחתיכות.
ואני יושבת וכותבת,מנסה למצוא את המילים.