הוא רעב. כבר כמה שעות שלא אכל והוא מרגיש את המעי מתהפך
ומתכווץ. הוא פותח את דלת הפאב, ומסתכל על האוכל שמולו. פירות
עסיסיים מסתכלים במבט ריק לחלל המקום. לידם יושבת ארוחה
איטלקית ושותה קוקטייל זרחני עם מטריה מטופשת, עסוקה בחיפוש
משהו בתיקה, כנראה המצית לסיגריה שביד השניה. מספר קישואים,
שני מלפפונים, ואפילו חסה אחת ישובים סביבו, אבל כל זה לא מגרה
כלל את התיאבון כיוון שהוא רעב מאוד, וסלט לא נמצא בתפריט שהוא
תכנן להיום.
הוא מתיישב בכיסא ומזמין בירה, ממשיך לסקור מסביב את המדפים.
רווק אמיתי, הוא חושב לעצמו, כי אין במקרר שלו שום מצרך יסוד
ממנו ניתן לבשל ארוחה ביתית לשעת ערב מוקדמת זו. רק אוכל קפוא
או מוכן מראש, מלא בחומרים משמרים וכימיקלים אחרים שבבוא היום
יהרגו אותו.
לאחר שפסל והסיט הצידה את כל האופציות הלא טעימות הוא מגלה נתח
בשר איכותי מאחורי קופסת הזיתים והגבינה 9%. כן, זה בהחלט יספק
אותי הערב, הוא חושב, וקורא לברמן שישלח לסינטה שלו קצת מלח
ופלפל. היא מחייכת, זה עבד, האוכל מתובל ומוכן לאכילה, אבל כמו
שאמא תמיד אומרת לאכול מעל הדלפק יביא להשמנת הירכיים, ובכלל,
ארוחה מסודרת תמיד עדיפה, כי הוא כבר לא ילד והשירותים בפאב לא
נוחים.
לאחר שטיגן וצלה במשך דקות ארוכות את הבשר, הגיע הזמן להורידו
לצלחת. "אני גר חמש דקות מכאן", הנהון, והם יוצאים.
בזמן שהם הולכים בלוטות הרוק שלו מתחילות להגיב לריחות ולמראות
שמולו. הוא כבר ממש יכול להרגיש את החתיכה הראשונה על הלשון,
נלעסת לאט.
כשמגיעים אליו הוא מתחיל לפרוס אותה בעזרת סכין ומזלג. כל
פרוסה מקבלת את מלוא תשומת הלב והאהבה. מגלגל אותה בפה, עוטף
עם הלשון, לועס עם השיניים הטוחנות וקורע חלקים עם הניבים. הוא
כל כך רעב, והאוכל מולו כאן ועכשיו, אז הוא מתנפל כאדם שלא ראה
סינטה מימיו.
אין דברים כאלה, הוא חושב בזמן שהבקר עושה בו שפטים. הוא איש
העולם הגדול, אבל למיטב זכרונו מעולם לא נהנה כל כך מארוחה.
אפילו לא במסעדה המעולה ההיא, על גדות הנהר ההוא, עם המלצר
החביב שהמליץ לו על יינות. אבל רגע, למה הוא מפנטז על אוכל
כשמולו צלחת עמוסה? הזמן קצר והמלאכה מרובה, היום היה יום
עבודה ארוך ומתיש, ומחר מחכה לו אחד נוסף.
אז הוא אוכל. בהתחלה ברעבתנות ובתשוקה גדולה לאוכל. ולאחר מכן,
כשנזכר שרצוי לנשום בין ביס לנגיסה, לאט יותר, בנהנתנות גדולה
המייצרת סיפוק ייחודי.
עכשיו הוא שבע. אומנם עדיין נשארו מספר קרעי בשר על הצלחת, אבל
הוא כבר לא זוכר למה התחיל לאכול, ואם להודות באמת הוא קצת מאס
בטעם שחזר על עצמו בכל נגיסה. חבל שלא לקחתי גם תוספת, או
לפחות סלט קטן קצוץ דק, הוא חושב בעודו מתלבש.
הוא פותח את הדלת ומשליך את  שאריות הבשר החוצה, לחתולי הרחוב
הרעבים. לאחר מכן הוא מחליף סדינים ושם את הצלחת לייבוש, עד
לארוחה הבאה.
פתאום חשק נוסף מתעורר בו, הפעם לסיגריה של אחרי שתעזור
בעיכול, והוא מדליק לו אחת ופותח את הטלוויזיה, אולי יש משהו
מעניין לראות מלבד הזבל הבידורי הקבוע. לאחר מכן הוא נרדם על
הספה, חולם על נתח הבשר הבא שהוא יצוד לו. אולי פעם הבא ננסה
פילה? או אנטריקוט?