היא קמה בבוקר ואין לה חשק לדבר. היא רואה סדרות וסרטים כל
הזמן, כדי לברוח מהמציאות. היא אף פעם לא בוכה, אבל לפעמים היא
נשברת ובוכה בכזה כאב, כאילו באמת יש על מה. היא מאבדת עניין
בדברים במהירות רבה. מצד שני, היא נהיית תלותית לדברים אחרים.
היא לא יודעת מה היא רוצה מהחיים וזה משגע אותה. יש לה אלפי
דברים שהיא רוצה לעשות, אבל היא מגבילה את עצמה לדבר אחד,
כאילו ככה צריך. כאילו אסור לה לבחור יותר. ובסוף, היא לא
בוחרת כלום ופשוט זורמת עם שבא והיא לא שמחה עם זה.
כואב לה כל כך עד שהיא חותכת את בשרה, מכה את עצמה ורוצה לתלוש
לעצמה את הלב עם ציפורניה.
היא לא רוצה להיות לבד, אבל היא גם לא אוהבת אף אחד ומפחדת
שיאהבו אותה. היא פשוט מרגישה אבודה ועד כמה שהיא לא מנסה, היא
פשוט לא מצליחה להתמקד.
כל כישלון קטן מערער אותה ולכן היא שוקעת. היא מפחדת לחיות.