בכל מקום שיש שירותים, אני נכנסת לעשות פיפי, אבל כל מקום, כל
מסעדה, קניון, תחנת דלק, סופר אלונית, שירותים כימיים, שיח
שנראה שממש רוצה שישתינו עליו.

בכל מקום שהעין קולטת שיש פוטנציאל מקום השתנה היא משדרת למוח
שמשדר לשלפוחית שיש לי פיפי, וגם אם לא הרגשתי את זה עד
עכשיו... ה-פ-ת-ע-ה יש לי פיפי, הוא הופיע ממש עכשיו. והוא
עיקש.

פיפי זה מטרד (שלא נדבר על קקי, אבל אין מה להשוואת מבחינת
תדירות) על הבוקר, לפני ארוחת צהריים, אחרי הסיגריה, בפרסומות,
לפני שיוצאים מהבית, בפאב, אחרי סקס, באמצע הלילה... זמן רב
יחסית במהלך היום אנחנו מבלים ב "לעשות פיפי".

ואם יש לי מסטיק או סוכריה בפה, אז אני עוד יותר מתבאסת, כי
אני מרגישה שאני אוכלת ומשתינה ביחד. באסה.

כשהייתי קטנה הייתי מבאסת לשתות שלא יהיה לי פיפי כי אחרי
שעושים פיפי צריך להוריד את המים (מוזר שעד היום לא מצאו
לפעולה הזו שם יותר מתאים, "להוריד" הם לא באמת יורדים, הם
עוברים של סרקולציה מטורפת, שוחים בצינורות אינסופיים דרך
הלא-נודע ומגיעים לביוב וגם שם הם עוברים מסכת התעללות אימתנית
אז "להוריד?!") ואז,שמורידים את המים יש צליל פפסס.... כזה
ארוך שנשאר הרבה זמן גם לאחר שהמים ירדו (אפשר לקרוא לזה
"הסתרקלצו") וזה היה מפחיד אותי (אכן ילדות מאושרת אך קשה)
שנאתי את הצליל הזה כ"כ עד שהוריי צריכים לשכנע אותי להוריד את
המים.(פאדיחה)

אני בכלל מתעבת את כל שאון השירותים, הפסיעה לכיוון חדר
השירותים,הכניסה לתא האישי שלך-מרחב מחיה שנכון לרגעים אלו הנו
שלך בלבד, נעילה, שלב פתיחת המכנסיים (אם זה
רוכסן,כפתור,סקוטצ' וכדומה) רגע ההשתנה, קריעת נייר הטואלט,
הניגוב, הורדת המים, רכיסת המכנסיים והפסיעה אל מחוץ לתא
בתחושת הקלה, שטיפת ידיים.

היות וכל רחשי השירותים אינם חביבים עלי במיוחד, פיתחתי רגישות
קשה לנושא.

לא מזמן נקלעתי לשירותים יוניסקס (כאלה מגניבים כמו באלי
מקביל)  תמיד אני הולכת לתא הכי רחוק, כאילו בהם השתמשו הכי
מעט אנשים, פסיכולוגיה בגרוש.


תחושת אי נוחות העיקה עלי כשחשבתי על זה שאני משתינה עם עוד
כמה גברים באותו החדר ורק מחיצה קלה ודקיקה מפרידה בנינו,
תהיתי מה ניתן לעשות, אולי תחילה שאוריד את המים ע"מ לטשטש את
רחשי השירותים, אולם, טרם קבלת החלטה בנושא האזנתי מעט לרחשי
שירותים של אנשים אחרים.

בעודי מאזינה, הופתעתי לגלות שלבנים חסרים שני שלבים,לא האמנתי
למשמע אזני! שלב חיתוך נייר הטואלט ושלב הניגוב נעלמו! נשארתי
בתא מאזינה ע"מ לוודא את נכונות הדבר, החלטתי להעלות את הסוגיה
במועצת אחוות הקבע הקרובה,זה לא היה צעד חכם.

גברים מנערים?! הייתי בהלם תרבות, גוועלד!


עכשיו הרבה דברים מסתדרים לי, מעולם לא חשבתי על זה.

אני מדמיינת מאות גברים מטונפים מנערים את אבריהם, ועולות בי
שאלות רבות, לאן הטיפות משפריצות? כמה ניעורים הם מביאים
(כלומר, האם זה רק ימינה שמאלה למטה למעלה וחלאס או שהם ממש
משקשקים אותו) מה ההיגיון לנער, תמיד תישאר שם טיפה מעצבנת
כזו? הם לא חשבו לנגב? נראה להם שסתם מונח לו שם נייר טואלט
בתא? עכשיו מסתדר לי יותר למה בנים משתינים בכל מקום ובנות לא,
למרות שמהכירות אישית עשיית הצרכים בטבע הנה חוויה ניתן לחוש
את החיבור האמיתי לטבע, מקום המסתור המחסה את גופך, איזה שיח
נפלא בטח ראה הרבה בהמות אדם משתינים ומחרבנים בצילו, את הרוח
המלטפת בתחת, את החשש שיגיע נחש ויכיש אותך בדיוק שם, מאתגר
ומהנה.

בכלל, נושא השתינה שגור עמוק בחיינו ובשפתנו ומרוב הרגל אנחנו
פשוט לא מניחים דעתנו אליו.

אני משתינה עליו בקשת, זה לא באמת שאני משתינה על מישו ועוד
בקשת? בקשת זה בקטנה כי זה לא כזה מסובך. השתנתי המכנסיים מרוב
צחוק - איכס, גנון.


למרות זאת, אין ביטוי אמיתי שימחיש את השתינה, כ"כ הרבה ניבים,
ואני אף פעם לא יודעת במה להשתמש כי הם לא באמת מתארים תחושת
השתנה.

מה  אני אגיד... "הטבע קורא לי" - נשמע תנ"כי מידי, "להטיל את
מימיי" - פלצני אחושרמוטה, "להשתין?" שגור מדי  "לעשות פיפי" -
אינפנטילי.


ויש את הדוחים במיוחד, אלה שלא חינכו אותם והם אומרים "לפשתן",
אלה שקוראים לזה פישתונה! איכס. זה כמו לקרוא לנזלת מוחטה רק
לפיפי פישתונה.

פעם נערך דיון בנושא פרידה מאחד האלופים, הטקס התבצע בבסיס
שלנו,טקס הפרידה הונדס לכל פרטיו כמה חודשים לפני הונדסה טבלת
ייאוש המפרטת מה יהיה בכל יום פלאס טבלת ניהול סיכונים פלאס
עדכונים שוטפים מהשטח מה יצא לפועל ומה לא, אחד הקצינים בדרגה
בכירה יחסית שהיה אחראי על האירוע כינס את כולנו לשיחה טרם
האירוע ופנה אלינו כמעט בתחנונים.

"חבר'ה" הוא פנה אלינו בניסיון לשנס אותנו למשימה.

"אני מוטרד מנושא ההיגיינה בשירותים" כולם הרימו גבה.

"אם מישו רואה איזה פפלוף נח לו בתוך האסלה, שייקח את המברשת
ויעיף אותו משם במידיות", לקח לנו כמה שניות להבין מה זה
"פפלוף" וכולם נקרעו מצחוק (פפלוף - שאריות של קקי שנחות
באסלה, אללי!)


ואם כבר פפלופים,

לפעמים יש בתאי השירותים פפלופים, שמבחינה פיזיקלית זה לא
מסתדר מה שהולך שם, איך זה הגיע לשם? איך בצורה הזאת? אולי יש
שיטת חירבון חדשה ולא הכרתי אותה (בכל אופן, לא נראה שהיא
קוצרת הצלחה מסחררת כי אם כן הפפלופים לא היו מונחים שם) ותמיד
אני חושבת שזה בטח של בחור, כי בחורה לא הייתה עושה דבר כזה
ובטח ובטח שלא משאירה את זה ככה. ואם יש רק תא שירותים אחד
ודווקא בו יש פפלוף, בדוק שמי שנכנס אחרי חושב שזה שלי.

ישבנו בבר, הוא התחיל איתי, אחלה חיוך, מבט טוב, ואני, מתה
לפשתן, אבל לא מצאתי את המילים, אז אמרתי לו שאני הולכת
הביתה.
הלכתי הביתה, בדרך עשיתי פיפי השירותים של הבר, לפחות לקח את
הטלפון.