ראיתי אותם נכנסים ותקרבים וידעתי שהם באו בשבילי,המדים שלהם
היו מצוחצחים ונקיים ללא רבב, בהיתי על כל שני צעדים שלהם
דפיקות הלב שלי עלו עוד שלב והתגברו, על הפנים שלהם כבר ראיתי
מה הם באים לבשר לי.
השענתי את ראשי על יד ימין ובחנתי את המבט המסגיר שלהם,עכשיו
הם כבר מולי מנסים, מחפשים, מתביישים, ביקשתי לא לשמוע רק
שאלתי - היא מתה?
קול שבור ומהוסס יצא לי כנער מתבגר אשר מחליף את קולו כסימן
להפתחות טבעית של החיים,היא מתה הם ענו לי כממתינים כבר הרבה
זמן להוציא את הרעל הזה מהמערכות שלהם, זהו זה נאמר בקול,
האהבה מתה וזה רשמי.
נשארתי אין לי מושג כמה זמן כמנסה לאסוף את עצמו ולבצע בקרת
נזקים בכדי שלא יראו שאני נשבר לחתיכות קטנות, קול פנימי תקיף
חוזר ואומר תתגבר זה לא הזמן, לא פה. ביקשתי מהם שילכו ונשארתי
לבדי בחדר קטן משקיף לנוף מדהים.
החיים שלי במותה איבדו משמעות מדהימה, הצגה איכותית אני מעמיד
כל בוקר וכולם מוזמנים לראות אבל בפנים אני כואב ומדמם, אני לא
יכול לעצור את הדימום,עוצם עיניים לאט לאט מרפה, משחרר, עוזב,
מתמוגג, עכשיו אני מבין שמשהו מת בי, זה אצלי היה מספר לא
מבוטל של פעמים אבל איבדתי את זה ועכשיו זה לתמיד, תודה היה
כיף, מקווה לראות אותך שוב...