והיום בשלו,
ריסים של שום אדם לא רעדו יתר על המידה.

הים עלה וגאה, אבל זוהי דרכו הנצחית,
ואתם כולכם ספונים בביתכם.

עיר התעוררה, כיכר הסתחררה,
ושוב שקע הכול,
ושוב נדם הקול.

הכול בסדר, גם הבלגן,
גם הגבולות התפייסו עם פרצותיהם,
ואתם עדיין,
במזג אוויר כה נפלא -
ספונים בביתכם.

יכולתי להתרגל לגור כאן,
יכולתי.

יכולתי לשחק עם הזמן כך לנצח, לתעתע.
המציאות כמו אלפי שנות אור מכאן.

עוד מעט, ממש עוד טיפה
וכבר לא נימצא בתוך ביתנו.

החוצה החוצה אל האור העולה,
החוצה אל הגברת הצוחקת והזקן הבוכה,
אל עוד יום מתאדה.