מעשה בארץ רחוקה-רחוקה
שבה גרו מלך ומלכה
ולזוג המלכותי היה בן אחד
נסיך נסיכי, מפונק וורדרד

סיפורנו עומד להתחיל עתה:
זום-אין על הנסיך שרתוק למיטה
לא מדבר, לא אוכל, אפילו לא
מהלביבות שאפתה לו אמא שלו
כל היום הוא רוצה רק לישון
ולפעמים מתעורר ונאנח ביגון

המלך דאג, המלכה התייפחה
ושלחו להביא מקצות הממלכה
קוסמים, מנחשים, אובות, ידעונים
קוראים בכפות, מגידים, איצטגנינים
שלחשו לחשים וקסמים משונים
והשביעו השבעות והפריחו עננים
ורקחו שיקויים עם טעם מר -
אבל שום דבר מזה לא עזר

ורק מכשפה צמוקה וצולעת
ציחקקה וקירקרה: "אני דווקא יודעת..."
והצביעה על הנסיך שנפל למשכב
"זה פשוט מאד - הבחור מאוהב!"

מאוהב? אך במי? החלה המולה
ואז הנסיך, לראשונה מאז חלה
פקח את עיניו ובמבט מיוסר
לחש: "אני מאוהב בנערה מהכפר"

ולאחר שנאמר המשפט הזה
המלך זעק: "הוא בטח הוזה!
שכן איך נסיך ממעמד כה רם
מסוגל להתאהב בסתם פשוטת-עם?"

והנסיך נאנח: "אשת חיל מי ימצא?
היא כל-כך חזקה וכל-כך אמיצה"
וכשעיניו מצועפות ועל פניו נהרה
המשיך לתאר את אותה נערה:
את הזהב השחור שמעטר את מצחה
ואת החום הכנה שמקרין חיוכה
את עיניה הגדולות, הכחולות, הצלולות
ואת שפתיה האדומות המפיקות מרגליות
וכמה היא חכמה, מצחיקה ושנונה
וכמה היא ענוגה, רכה ועדינה
וכמה היא רגישה וכמה היא מבינה
ומכל יתר הנשים היא שונה

וכשסיים - מרוב התרגשות הוא בכה
ובחדר השתררה שתיקה מביכה...

והמלך הכריז מבלי להתבלבל:
"הנסיך רוצה אז הנסיך יקבל!"
ופנה אל בנו: "יקירי, אושרך
חיוני ביותר לטובת הממלכה"
ואז הוא ציווה במלוא החיפזון
למצוא את הנערה ולהביאה לארמון

נשלחו שליחים על סוסים וסייחים
שהודיעו לעלמה בתרועות וחיוכים:
"הוד מעלתו רוצה בך, לא אחרת
את ברת-מזל, אין ממך מאושרת!"

ולקחו אותה בראש תהלוכה
שצעדה בדרך לארמון המלוכה
ואל תוך חדר השינה המוזהב
בו שכב וחיכה הנסיך המאוהב
והוא שאל אותה בקול נרעד:
"האם תהיי שלי לעד...?"
כל העיניים בציפיה דרוכה
הופנו אל זו שתהפוך לנסיכה

אך היא נדה בראשה בהבעה עצובה
התקרבה למיטה, לצידו התיישבה
לקחה ידו בידה ובפנים נכמרות
אמרה: "נסיך יקר, אני מצטערת מאד
אך לא אוכל להיות שלך
אפילו אם אושרך חיוני לממלכה"

"כי זה לא מספיק להיות נסיך -
בשביל אהבה צריך קירבה וצריך
אמון וצריך השקעה רצינית
וגם התאמה רגשית ומינית
(ואמנם אתה מבלה הרבה בין המצעים
אבל כנראה שזה לא שיפר לך ת'ביצועים)
אתה לא יכול לצפות שאוהב אותך
רק כי ככה מתחשק לך
ואני יודעת שהדברים לאוזן לא נעימים
אבל באמת נראה לי שאנחנו לא מתאימים..."

"אז זו לא אני - זה אתה, כמו שאומרים
(ובינינו - אני גדולה עליך בכמה מספרים)"

ולאחר הדברים, בשקט ששרר
היא סבה על עקבותיה וחזרה אל הכפר

סוף הסיפור: כשהנערה הלכה
הנסיך המתייפח התכסה בשמיכה
והיועצים ניחמו אותו כמקהלה נאמנה:
"עזוב אותך מזאתי, היא סתם זונה"

--------------------------------------------------------------------------------
 
ולכל הנסיכים והנסיכות שם בחוץ
הרשו לי לכם עצה לעוץ:

דעו שזה רעיון מאד לא בריא
לתלות את אושרכם ברצונם של זרים
בשביל קשר אמיתי צריך להתאמץ
אז נא לרדת (בזהירות) מהעץ
להסתכל על עצמכם טוב-טוב במראה
ואז להגיע סוף-סוף להכרה
שצריכים לתת כמו שמקבלים
ומבלי להכביר בנושא עוד מילים
אני מאחל לכולם אהבה ושמחה
וחסר לי חרוז - אז גבינה מלוחה



(ולכל הנסיכות שלחשוב עלולות
שהסיפור עליהן...          אז הוא לא)