אני זוכרת עיניים כהות
ושמש בהירה:
משקרות לי.
תחושה של חנק
מתקרב,
האוויר שלי מתחיל להיגמר-
אבל אני לא נרדמת עם בטן מלאה.
לרעוד את זה החוצה,
להקיא בשירים
אבל הפחד נשאר-
מה אם אחזור ערה
בידיים ריקות
ולא אוכל לשכוח
שאהבתי;
אני יודעת שהלילה אבכה
במיטה שלך
בשקט,
בעיניים עצומות-
אני לא יכולה לראות את עצמי מוציאה אוויר
ומאבדת.
זה נמוג כמו אומץ
רגע לפני
הרגע המכריע-
19.10.08 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.