נופלת במסגרת
האפשרויות
שלך,
רואה אותי; אבסטרקטורה נשגבת.
ללא ספק
התנגשות במראה הקטרקטית
הניצבת מול דמותי.

תמיד אני מוצאת את עצמי
נזקקת לזמן שלי,
רואה אותך; מטאמורפוזה מגונדרת,
עטיפת צלופן צבעונית
של העונג אליו נקשרתי.
-- עיניי עכורות, מסגירות את עווני.

(התסלח,
לי?)

בין לבין
"עושים חושבים"
מלקקים דבש ומורחים פיסות חיים.
אין פה דרמה רומנטית,
לפעמים חסרה נוכחות או
מקור אינרציה
כזה שיפעיל את הגלגל הענק הממוסד
שלנו
אבל כעת עסוקים ביצירה
אורגינלית;
פאר האמבריולוגיה מתהווה בינינו כעת.

לעיתים זה עולה בי -
"אני כמעט שלמה"
איתך.

אוקטובר 2008, באהבה ללא תנאים