רגע לפני תום הערביים,
עוד עלה נושר לקראת האביב.
כשהלילה יורד בעצלתיים,
על ספסל מעץ, השמש מעריב.

מעבר למילים
אהבה היא בת חלוף.
בורח אל השירים,
משתהה מול הנוף.

אני בעירך,
את תחת עורי.
מחפשת את עצמך,
אך מגלה אותי.

כנגד ירח גבעתיים,
עפות שתי כוסות אדומות יין.
כשהלילה מכסה את השמיים,
צפות בחלל מילה או שתיים.  

ולמרות הכל  
אני לא מחדש שום דבר,
אך בלילה הזה  
יישרף כל מה שעוד נותר.

אני בעירך,
את תחת עורי.
במקום את עצמך,
פתאום מצאת אותי.