כמו מגדלור ממרחק, כמו אור מסנוור.
את מגדל שן הקרח יראה גם עיוור.
על ראשו היא תשב, לך תלחש ככישוף.
והמילים נישאות, וחודרות אל הגוף.

והקור מבלבל, ומקפיא הגיון.
ואתה עוד רועד, אך מלא צימאון.
לעור הלבן, לחיוך הכבוי.
דע גם אתה, שנפלת שבוי.

עננה של אויר, תעטוף המגדל.
ונטיפים מסביב ומדרגות של ספירל.
שם היא יושבת, ובך מביטה.
ומבט הצינה ימיס גם אותך.

והקור מבלבל, ומקפיא הגיון.
ואתה עוד רועד, אך מלא צימאון.
לעור הלבן, לחיוך הכבוי.
דע גם אתה, שנפלת שבוי.

במגע של ידה, ירעד כל הגוף.
ותכרע ותיפול, מול החיזיון השקוף.
למולך היא תפסע, ותחלוף בעדך.
מלכת הקרח שבתה גם אותך.