בעודי מהדסת בכיכר המדינה שמעתי מישהי הקוראת בשמי. הסתובבתי,
מחפשת את הקוראת. חברה של בת דודה שלי, זו שניהלה איתי שיחה
מרתקת על רצונה להיות מפורסמת קפצה עלי, הדביקה לי שתי נשיקות,
העבירה מבט מתפעל על בגדיי, אמרה שאני נראית מה זה טוב, וכשאני
מסיימת את הסיבוב היא והחברות שלה יושבות בבית קפה אז אם יבוא
לי אני מוזמנת להצטרף וגם בת דודה שלי תבוא עוד מעט.
נפנפתי אותה בחביבות. פעם אחת הספיקה לי.
המלאך הקטן שלי על כתף ימין אמר שאולי אני שופטת אותה ואולי יש
לה דברים חכמים ולהגיד ולא להתייאש ממנה. עובדה שיש לה חברות
חכמות. הוא שכנע אותי.
המלצר הגיש לי מים בכוס פלסטיק. יריתי לעברו מבט מצמית ובקשתי
ממנו להפסיק להביא לאנשים מים בכוסות פלסטיק. פלסטיק לא מתפרק.
הוא הורס את הכדור.
ראיתי אותה בוהה בי בעודה מוצצת את הקפה מהקש.

אני: שמעת על כל הקטע הירוק שקורה עכשיו?
היא: בטח ששמעתי?
אני: ומה את חושבת על זה?
היא: אני חושבת שזה פשוט מזעזע?
אני: נכון. כולם חייבים להתחיל לחשוב על העניינים האלה יותר
ברצינות.
היא: את צודקת?
אני: (בחיוך) אני שמחה אנחנו רואות עין בעין.
היא: ברור? גם כל החברות שלי? חייבים לפטר את המעצב הזה?
הקולקציה החדשה שהוציא פשוט לא לעניין?
אני: על מי את מדברת?
היא: נו, איך קוראים לו? זה שעשה תצוגת אופנה גדולה בפריז? זה
משודר כל הזמן בfashion TV , את לא רואה?
אני: אני לא מדברת על זה. אני מדברת על זה שאנחנו הורסים את כל
המשאבים הטבעיים של העולם. העולם הזה הולך ודועך. חייבים
להתכוונן אליו.
היא: להתכוונן? מה זו המילה הזו בכלל? חחח?...
הסברתי לה
היא: אה. דווקא למדנו על זה בבית הספר?
אני: מה למדתם?
היא: אני לא יודעת, לא הייתי בשיעור?
אני: שמעת על מיחזור?
היא: בטח ששמעתי?
אני: נו, ואת ממחזרת?
היא: (נעלבת) בטח? אני מעבירה את המגזינים שאני מסיימת לקרוא
לחברות שלי? אני לא אגואיסטית?
אני: מה זה קשור? מיחזור זה למחזר את הנייר במקרה הספציפי הזה.
יש פחי איסוף מיוחדים לזה.
היא: יש פחים מתאימים לזה?
אני: כן
היא: איזה יופי?
אני: אז תתחילי לזרוק מעכשיו?
היא: ברור? אבל רק עם זה ממש מתחת לבניין שלי? אין לי כוח
ללכת?
אני: (באנחה) טוב. תגידי גם להורים שלך. תבקשי שיחליפו את
המנורות למנורות חסכוניות, שיפרידו בין בקבוקי פלסטיק, זכוכית
וקרטון, ושימחזרו עיתונים ונייר.
היא: טוב, אני אגיד לפיליפינית?
אני: כי היא עושה הכול בבית?
היא: ברור? אוף, העולם הזה השתגע? מה נראה לך שהשמש תיפול מחר
מהשמיים?
אני: על יערות הגשם שמעת?
היא: דווקא שמעתי?
אני: נו, ומה את חושבת? חייבים לשמור עליהם, הם מספקים לנו
חמצן.
היא: באמת? איזה יופי?
סוף סוף קצת הבנה

אני: זה ממש חשוב.
היא: את צודקת? יערות אני אוהבת?
אני: מעולה.
היא: בייחוד את היער המפחיד בספר של הארי פוטר? איזה יער מגניב
זה, יא אללה?
אני: (בעצבים) טוב, לא משנה. אני רואה שאין עם מי לדבר.
היא: למה? אני מקשיבה לך?

הילדה הרופאה אמרה לה שבגלל זה עשו את ה -  Live Earth.
רציתי שוב לחבק אותה.

היא: כן, זו באמת מטרה חשובה?
אני: (בשמחה) אז את כן מבינה.
היא: בטח שאני מבינה? זה היה ממש יפה איך כולם הופיעו ביחד על
המון במות בכל העולם?
אני: נו, ואיך הרגשת?
היא: זה עשה לי גועל לראות את כל הלהקות הישנות האלה משנות
השמונים. איכס?
אני: (לא רחוקה מלהעיף לה סטירה) טוב...
היא: אבל זה עשה לי המון? פתאום הבנתי הכול? הכול היה ברור?
אני: בשעה טובה!
היא: כן? הבנתי את היעוד שלי?
אני: (בבלבול) איזה יעוד?
היא: שברור שאני הולכת להיות מפורסמת? כל העולם יכול לראות
אותי?
אני: אם יהיה עולם...

הוא מצא אותי מרוחה בסלון  מול הטלוויזיה. אפילו לא רציתי לספר
לו מרוב דיכאון.
צודקת או לא?