ואת קמה בבוקר וביד יש לך תינוק. ואת בת 18, בת 19 סליחה, לא
מזמן סיימת קד"צ כל הכבוד, ואת קמה בבוקר וביד יש לך תינוק
וביד יש לך ביד יש לך תינוק. הגוף שלך רועד פתאום, כל המשאלות
המחורבנות וכל הסיוטים המרהיבים שלך מתגשמים לידי יצור קטן
שותק אפילו לא מתגרד. עכשיו זה הזמן לבדוק האם את החרא שתמיד
פחדת שאת או, אפילו לא גיבורה, בוא נאמר בנאדם בוא נאמר
אנושית.
ואין טעם לקרוא לאבא כי אבא לא פה.
אבא גם לא בעבודה, בעצם.
בואי, אני אעזור לך. יש עגלה במחסן. את קמה. את קמה עכשיו, שלא
תעזי לחשוב שלא, הוא כבר מתחיל ליילל ואת רועדת. ילדה לא ילדה
בת 19, 16-M מחורבן על כתף ימין, הכוח להרוג הוא גם אחריות
והתינוק שלך רעב רצח אז את לא תהיי זונה מפונקת. יש עגלה
במחסן. התינוק עדיין על הידיים, 7 שנים כלא אל תתני לו ליפול.
עזבי כלא. זונה.
תינוק.
והתינוק ידיים עגלה, הנחת אותו ברכות כל הזמן עיניים, עגלה
מוכנה הוא שוכב זה עדיין לא נגמר, איך הגעת למסקנה שזה נגמר,
עכשיו צריך להכין לו אוכל את תתרגלי. הידיים שלך רועדות עם כל
מזיגת אבקה, כמה מדויק זה מדויק אם הוא ימות זה באשמתך.
מעניין על מי את בעצם חושבת עכשיו.
הוא עושה את הצרכים שלו את מחליפה אותם, את עצמך את מחליפה
באדם אחר ודווקא יפה לך, יפה לך נכונות רק צריך כוח. וכוח אין
יותר מידי. את מפחדת. חיפוש פנימי יגלה שאולי אין לך ממה,
והידיעה כרגיל לא עוזרת בכלום.
פתאום הוא בוכה והבנת שנכשלת.
אז את קמה בבוקר וביד אין לך כלום.
ופתאום אין לך גם בשביל מה לקום.