[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענת סטילווטר
/
סוף משהוא

באיזו נסיעה אחת, ארוכה, פתאום נזכרתי במבט של תומר, בחיוך
התמידי הזה שמרוח לו הפרצוף, תמיד כן, תמיד אמיתי, גם כשלא הכל
ממש בסדר. האופטימיות שלו, החן הזה. נזכרתי בלילה ההוא שחזרנו
מהסיבה, שפוכים, הרוגים ותומר חלץ לי את הנעליים, החליף לי את
הבגדים של המסיבה לחולצת סוף משהו המרופטת שלו, כמעט לבד, כמעט
מבלי עזרה ממני. אפילו את האיפור הוא ניקה לי, "שלא יהיו לך
דלקות, לעיניים היפות שלך". וכל מה שהיה לי לומר זה דמעות. אבל
ככה אני, תמיד בוכה, זאת התודה שלי. ואיך בבוקר הוא היה מכין
את הקפה, בדיוק במידות הנכונות, בדיוק כמו שאני אוהבת. ואז
היינו יושבים במרפסת, מדליקים סיגריה, שומעים מוסיקה, לפעמים
תומר היה מביא גיטרה ומתחיל לנגן ולשיר, ואז היה יוצא לו מן
קול מצחיק כזה של בוקר.

"הכל בסדר?" שאלה אותי יעל. "את נורא שקטה, על מה את חושבת?"
"על תומר". עניתי. "תומר? את עדין..." "כן, אני עדין".
"חשבתי שכבר עבר לך, שכבר התגברת, המשכת האלה, ליאור,
עניינים". "כן, התגברתי". עניתי ליעל  ושוב חזרנו לשתוק. ALL
YOU NEED IS LOVE של הביטלס ברדיו, יעל הגבירה את המוסיקה
והתחילה לשיר, לדחוף אותי ולהתלהב. למה השיר הזה דווקא עכשיו?
שוב המחשבות על תומר, על הפעם ההיא שגם אני וגם תומר היינו
ברגילה  ועלינו לחניון העילי של הסנטר, קצת שיכורים בצהריים
והתחלנו לשיר את זה בקול וללכת בזיגזגים בין המכוניות עד
שהעיפו אותנו משם. ואח"כ נשבענו שלא נספר את הפדיחה הזאת לאף
אחד. "יעל?" "מה מאמי?", "את זוכרת כשתומר נסע?", "נו, אני
זוכרת, מה נזכרת בו עכשיו? חתיכת נבלה, אין לי כוח לדבר עליו
שוב, עברנו את זה, ואם את תתחילי לדבר עליו אני אוריד אותך
בדרך". "אוקיי, בסדר תורידי אותי פה" אמרתי ליעל בזעם. "אני
כבר אחזור הביתה באוטובוס". "מה פתאום, אני לא מורידה אותך"."
אז תקשיבי, תקשיבי למה שיש לי להגיד לך על תומר". "מה כבר יש
לך להגיד לי עליו? על החתיכת חרא הזה? אני במקומך הייתי עושה
לו ישר קונטרול דיליט מהמוח". "זהו שאת זה לא אני, יעל, אני
בנויה אחרת, את מבינה? אני לא בחורה של חבר חדש כל שבועיים,
אני לא מתאהבת מהר, אם בכלל". "מה עם ליאור?" שאלה אותי יעל.
"ליאור? חח הצחקתי אותי!" עניתי לה. "ומה עם ערן, אופיר וההוא
אך קראו לו, דניאל, טוב הוא באמת היה מכוער." "מה איתם?"
שאלתי. "לא אהבת אותם? לא היה לך טוב איתם, כלום?" "לא". עניתי
ליעל. "לא באמת אהבתי משהוא מהם, ואת יודעת את זה, את יודעת
שתומר הוא האחד והיחיד". "את בצרות!" יעל הסתכלה עלי, החזירה
את המבט על הכביש וחייכה לעצמה. "למה אני בצרות?" "כי את צריכה
להמשיך הלאה! עברת מספיק בגללו, הנסיעה, הכדורים, הבית חולים,
כל זה לא הספיק לך? את רוצה לחזור לזה? זה מה שאת רוצה?"
"לא".
"אז"? שאלה אותי יעל.
"תעצרי רגע בצד" בקשתי מיעל.
"למה?"
"תעצרי רגע בצד!"
יעל עצרה את האוטו. יצאתי החוצה ונשענתי על המכונית, עצמתי את
העיניים לרגע ונזכרתי במבט שלו, המבט שהיה לו ברגע שפקחתי את
העיניים אחרי כל הבלאגן. נזכרתי אך הוא ליטף לי את השיער ואמר
שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער, הדמעות שהיו לו, בפעם הראשונה
ראיתי אותם, אבל כמו החיוך האמיתי שלו גם הדמעות היו אמיתיות
וידעתי שהוא באמת מצטער, רק לא באותו רגע, באותו רגע רק חשבתי
על אך הוא יכול לעשות את זה, אך הוא מסוגל לעלות על המטוס הזה
מחר, אחרי כל מה שקרה.
"את באמת אוהבת אותו, אה?" יעל שאלה אותי חייכה ונתנה לי
חיבוק. "למרות שאני עדין לא מבינה אך". "ככה זה יעל, אהבה
אמיתית יש רק אחת, יכולים להיות לה מתחרים, אבל אף אחד לא יוכל
לנצח אותה". "אנשים מתאהבים מחדש כל-כך הרבה פעמים". אמרה יעל.
"לא, זה לא יכול להיות". עניתי לה. "להתאהב אפשר רק פעם אחת,
פעם אחת ויחידה, ומשם זה אף פעם לא יהיה אותו דבר".

ביום שלישי בערב ידעתי שתומר צריך לחזור לשבתי את השמלה השחורה
עם הכפתורים, זאת שתומר הכי אהב, את המגפיים שקניתי ביום ביום
כיף שלי ויום הסבל שלו, זה תמיד מעלה בי חיוך. התאפרתי, הוצאתי
את המפתח לדירה שלו מהקופסא שדחפתי אי שמה למעלה בארון, כי לא
ידעתי אם אייל אח של תומר והשותף שלו לדירה יהיה או לא.
נכנסתי לדירה, כל-כך שקטה, כל-כך משעממת וחסרת תומר.
רק כשנכנסתי לחדר פתאום התחלתי להרגיש אותו, הכל מסודר אותו
הדבר, נכנסתי לחדר האמבטיה של תומר, מברשת השיניים שלי עדין
שם, חומר לעדשות, מסיר איפור, שמפו שלי וקרם פנים, הכל מונח
במקומו, כאילו לא עברו עשרה וחצי חודשים מאז שתומר נסע.
חזרתי לחדר ונשכבתי על המיטה. לרגע הצלחתי להיזכר בריח שהיה לו
בלילה האחרון שלנו ביחד.
"את מוזמנת להישאר". הסתובבתי, לרגע היה קשה לי לעכל, ואז
הבנתי שזה תומר שעומד מולי ומחייך, החיוך הכל-כך מוכר שלו.
תומר יצא רגע מהחדר וחזר עם המסיר איפור "שלא יהיו לך דלקות,
לעיניים היפות שלך". חלץ לי את הנעליים והפשיט ממני את השמלה
המטופשת והלביש אותי בחולצת סוף משו המטופשת שלו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בוליביה במשבר
יצירתי.






בוליביה, במשבר
יצירתי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/10/09 23:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענת סטילווטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה