[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע שטרן
/
פמיניסטית

קרקר נגד קרקר

הפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתה אצל דריה. הוא בדיוק החזיר את
המתי כספי שהוא השאיל ממנה, מודה לה בחצי חיוך נבוך וכמעט רץ
החוצה. אני עקבתי אחריו כשהוא ניגב רגליים על השטיח, דווקא
ביציאה, ודריה גיחכה. "תישאר," היא אמרה. "אל תעזוב אותנו
לבד." נדב מלמל משהו לרצפה, והיא הכריזה שהיא הולכת להביא
לכולנו שתייה ונכנסה למטבח.
"אני לא אלשין אם תברח," אמרתי. הוא הסתכל עלי לשנייה, הסתכל
על הרצפה ונכנס. דריה בדיוק יצאה מהמטבח עם מגש של כוסות וקולה
ואמרה לנו לבוא לסלון.
כולנו התיישבנו, אני ודריה על ספה אחת והוא על השנייה, מתבונן
סביבו בסקרנות של ילד, בארון הספרים הכבד, בפלזמה, בכורסת
העור, בדריה, והעיניים שלו היה מדלגות עלי כל פעם שהם התקרבו.
גם דריה שמה לב. החיוך שלה התרחב.
"אז נדב," היא תקפה את השתיקה, ניצוץ מוכר מידי בעיניה, "אסנת
מוצאת חן בעיניך." נדב הסמיק, וגם אני פתאום בהיתי בפלזמה.
"אבל כדאי שתיזהר איתה. היא פמיניסטית." שתיקה רגעית, והפוסטמה
ממשיכה, "לא מהסוג ששורף חזיות בלילות של ירח מלא. אבל תחשוב
פעמיים אם אתה מעוניין בעקרת בית."
"תמיד אפשר להזמין פיצה," הוא אמר בשקט. הסתכלתי עליו. הוא
הסתכל על הרצפה, נאבק בעצמו כדי להישיר מבט. ואז הוא הצליח.
"ואם ישעמם, נצא לגבעות ונשרוף את החזיות שלי."

יורה

"זוז," אני אומרת לו, והוא לא זז, ואין ברירה אז דוחפים.
ודוחפים חזק, שלא יחשוב, והוא לא זז ולא נאבק ורק מגחך בגבות
מורמות. "אין לי מקום על הספה. זאת הספה שלי, ואין לי מקום על
הספה. זוז!" והוא מתחצף בשקט, אישונים ממוקדים ומבט רציני. אז
אני הולכת למטבח וממלאת כוס גדולה במים והולכת לסלון וצועקת:
"אם אתה לא קם, כל זה על הראש שלך." והוא נראה קצת מופתע, ואני
תוהה אם כבר הספקתי להעליב אותו, והוא קם, והוא מתקרב, ואני
מחזיקה את הכוס ביד יציבה, והוא חוסם לי את הדרך לספה. "נדב
קאופמן." והוא שולח כף יד לעבר מפרק כף היד שלי והוא מוריד
אותה לאט לאט, והכוס עדיין עומדת, והוא מתקרב, ואני שותקת,
והפנים שלו כבר במרחק מילימטרים משלי, וכל המים נשפכים לי על
הרצפה ועל השטיח ועל הנעליים החדשות שלו, 812 שקל מאילת ללא
מע"מ.

חור בגרף

"אתה חושב שהיא יפה?" אני מלכסנת מבט.
"כן."
"אתה חושב שהיא יותר יפה ממני?"
"זה לא סקאלה, את יודעת." אני מפסיקה ללכת ונותנת בו מבט חד,
אבל הוא לא שם לב וממשיך ישר. "כאילו, יש לה יותר סקס אפיל..."
פתאום הוא נעצר, שם לב שנשארתי מאחור, שם לב לעווית, לאגרופים
המכווצים בידיים, ומתקרב אלי. "אז למה שאלת?" הוא ניגב דמעה
בעדינות עם האצבע.

החוק היבש

"אוקיי." הוא קם מהמיטה.
"אני מצטערת."
"זה בסדר."
"אתה צריך להבין. אתמול חשבתי שזה בסדר, אבל אז בלילה היו לי
סיוטים. ראיתי אותי מדממת ובוכה וכל השמיכה הייתה..."
"זה בסדר!" הוא נבח, ואני התכווצתי. הוא התקרב אל החלון, עצם
עיניים ושפשף את המצח. "אני צריך ללכת."

תפסיקי עם זה

"הייתם שנתיים ביחד," דריה אומרת במבט מהורהר. "הרוב לא היו
מחכים." אני נועצת בה מבט חד, פגוע, והיא מוסיפה בהתגוננות:
"לא אמרתי שזה בסדר. לא אמרתי את זה."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"הרחק בארץ
זימזומיה, בתוך
כוורת הומייה,
חייתה דבורונת
עליזה, פיקחית
אבל גם קצת
פזיזה"

-רופאה מסבירה
לילדים על מין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/2/10 20:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע שטרן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה