[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לא חייב להשתמש במילה "זונה" כדי להיות גס.
נגיד בפעם ההיא עם יואל והמסעדה, כשתקף אותי מן תסכול בלתי
נסבל כזה שמרח לי את יכולת החשיבה והריכוז, ואמרתי לו שאני
רוצה להיות לבד, ביקשתי ממנו שאני רוצה להיות לבד, והוא אמר לי
שמגיע לי להיות לבד לנצח ומקסימום לספק את עצמי מינית עם פומפה
בימים רעים. יואל, אם תשימו לב, לא השתמש אפילו פעם אחת במילה
"זונה", ובכל זאת חזרתי הביתה ורציתי למות.
ואז הוא מתקשר, והוא אומר לי שאני לוקחת קשה מידי. אז שאלתי
אותו אם גם האמא הזונה שלו הייתה לוקחת את זה קשה מידי אם הוא
היה שולח אותה להזדיין עם פומפה, והוא צורח לי בפרצוף לא לערב
את אמא שלו, ומה זה הגסות רוח הזאת, ואני צורחת לו בטלפון
"זונה! זונה! אמא שלך מזדיינת עם פומפה!", וככה זה המשיך כמה
דקות עד שכל מה שנשאר זה הרעש הזה של הקו וההתנשמויות שלי.
אבל זה לא תמיד היה ככה. פעם הייתי נשכבת עליו, והוא היה מלטף
לי את הראש ונוגע את כל הדברים הנכונים שאני אף פעם לא נגעתי.
ולמרות שאף פעם לא באמת דיברנו, והרבה פעמים לא הצלחנו לדבר
אפילו על שטויות, הוא היה קצת מהסוג שלי, את מבינה? מהסוג שלי.
לא כמו כל שאר הרחוב, עם הסלים וה"שלום שלום" והניילון הנצמד.
הניילון הנצמד. הלוואי שהיה מכסה אותו ניילון נצמד. שהיה סותם
את הפה הסטרילי שלו.
או כמו אחר כך כשראיתי אותו אצל אורן, והוא התמזמז לי עם החברה
המהממת שלו מול הפרצוף, החברה המהממת שלו, עם הספר פיסיקה שלה
מבצבץ מהתיק, כמו הכתפייה של החזייה שלה שבצבצה מהחולצה כשהוא
נישק לה את הצוואר. אפילו פעם אחת הוא לא אמר "זונה", ובכל זאת
מצאתי את עצמי בולעת כל טיפה של סמירנוף שהיה להורים של אורן
במזווה.
וברור שזה לא היה מעשה חכם. אתה חייב להבין, אתה עומד רחוק.
אתה שומע רחוק, אתה לא היית בתוכי, לא בלעת סמירנוף רעל. אתה
רחוק ומגחך. אבל אני ראיתי הכל צלול כשבאתי אליו בלילה עם
הספריי השחור שגנבתי לאחי הערס מהמגירה השלישית בחדר שלו.
אפילו חשבתי על כובע גרב, אתה קולט. הוא כיסה לי את האף והיה
לי קצת חנוק בחוץ כמו שהיה לי מאוד חנוק בפנים, והלכתי בחושך,
ולא פחדתי מכל ילד בן 14 שעבר לידי כמו שהייתי פוחדת וכמו שאני
עדיין, והגעתי לבית שלו מלאת התלהבות ורוח-חיים ועליזות
וחום-רוח ודמעות ורעב וזיעה, ועמדתי מול הקיר, ועמדתי ועמדתי
ועמדתי ואני אני אני כתבתי לו "יואל הזונה", בגדול כתבתי לו,
בעצום, על הגשר שהוא תמיד נוסע מתחתיו בדרך למשרד. ואז ברחתי
הביתה כמו מטורפת, שומעת סירנות של אמבולנסים מרחוק ובטוחה,
בטוחה, שיואל יחזור אלי עם איזה הרצאה אשכנזית נעלבת באורך
הגלות. אבל יואל הזונה לא טרח להגיב. יואל הזונה לא טרח
להתקשר.
היום הוא נשוי למהממת עם החזייה והפיסיקה, שהיום היא כבר פחות
מהממת ויותר צלוליטיס. וגם אני נשואה, לרואה חשבון שמצייר
בלילות ומריח לי את השיער. ויש לי ילד. קוראים לו אדם. אני
אדאג שהוא לא ישמע מילים גסות לעולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי ייתן
ובגלגול הבא
תיוולד בתור
ציפור-שיר בלי
מיתרי קול!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/2/10 18:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע שטרן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה