ברקע נשמעה מוסיקה ספרדית שאיזה אמריקאית אחת שאיתנו במיני ואן
שמה בדרך לגבול תאילנד לאוס, הסתכלתי אל מעבר לחלון המכונית על
הנוף הטרופי הירוק והתחלתי לפנטז שאני במקסיקו, לא יודעת למה
אבל הצטערתי שלא נסעתי לשם, לארץ הטרופית המהממת ההיא כאשר 24
שעות ביממה שומעים , חיים ומדברים ספרדית...
את האמת שמחשבה קודמת היא שהובילה אותי למקסיקו - אתה.
כמו הרבה פעמים בטיול הזה שיצא לי להסתכל דרך חלון הרחק אל
האופק הירוק,  דרך חלון של אוטובוס, מכונית ולנסות לא להזיל
דמעה ובכל פעם מחדש לדמיין שאתה יושב לידי  ונהנה מהחוויה שאני
עוברת עכשיו.
מלא פעמים עצרתי את עצמי מלהרים את השפופרת של הטלפון ולומר
לך: "בוא כבר אני מחכה לך כבר מספיק זמן, תארוז את המזוודה
ויאללה למקסיקו".
אבל איפה אני ואיפה מקסיקו או יותר נכון איפה אני ואיפה אתה!
ואז התמונה חוזרת על עצמה...
תחנת אוטובוס עמוסה באנשים לבושים מדים, זזים במהירות לתחנות,
שנינו עם פנים עצובות ונבוכות עומדים זה מול זה, מנסים להבין
מה שקורה שם... מחליפים פה ושם מילה ומשפילים מבט ועוד סיגריה
ועוד אחת... האוטובוס הגיע, חיבוק חזק ונשיקה.. אני עולה על
האוטובוס, אתה עומד שם , דלתות נסגרות... אני מביטה בך ואתה
בי... עין בעין - עישון בעישון - דמעה לדמעה... חזק חזק בפעם
האחרונה, והאוטובוס נסע אבל בפנים רציתי לרוץ... לרוץ
לזרועותיך החמות לגעת בשפתיך ולנשקן  ולחבק אותך.
אבל האוטובוס המשיך לנסוע ואני לא צעקתי לו לעצור ורק הבטתי
בהלם דרך החלון לתוך ענייך העצובות  ונזכרתי שאני בלאוס...