[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הילית לביא
/
מראה שבורה

נכנסתי לחדר בהיסוס, לא ידעתי למי לפנות והתיישבתי מולה.
מצטערת על הרגע בו התיישבתי, כל כך ריחמתי עליה שהיא הולכת
בעתיד הכל כך קרוב לדעת מי באמת התיישבה לידה.
את האמת כבר לא היה אכפת לי, מצידי שתישמע ואפילו תיקרע
ותישבר, הרי זה עוד פעם חיי וגם לי כבר נשבר מהם.
זה שוב אותו סיפור שהפך לעודף של מילים שסתם יגרום לה שוב לרחם
עלי ושוב סתם יפתח את ליבה, ובשביל מה.... להפוך את היום שלה
לעוד יום מתסכל בו היא תשב עם בני ביתה ותבכה על סיפורי
באוזניהם, ותבקש עצה כדי להביא אותה לי, להביא אותה לנערה חסרת
אונים.
אז הנה - כמו שהיא רצתה, עכשיו אני יושבת שם מוכנה לשבור ולרסק
את ליבה.
אז לקחתי נשימה עמוקה, תוך כדי ניסיון למצוא את הכיוון הנכון
להתחיל כדי שתבין לעזאזל מה אני כבר רוצה ממנה הפעם.
ואז הבטתי בה, חוקרת את תווי פניה שהעידו רשמית שמולי יושבת
אישה יותר מידי חזקה מכדי שתישבר  והחיוך ירד לי בבת אחת
מהפנים.
עוד הפעם התבאסתי, כן זו עוד אחת שלא אמצא בה שום אבטחה לעזרה,
שום דרך לסלול את סיפורי לתוכה כדי שתוכל להרגיש את הצער, הכאב
והייאוש שחבוי מאחורי הביטחון העצום שהפגנתי בפניה.
איך היא לא הבינה מייד שאני מתחבאת מאחורי מסכת הגנה ורק
התחננתי לעצמי שאולי היא בכל זאת תדע, אחרת אני באמת אמשיך
להיות בתוך מבוך ללא קצה.
טוב, הבנתי שעלי להשלים שכולן אותו דבר וכבר אין ברירה והחלטתי
לפתוח את פי... ולדבר, כן כן על אותו סיפור כל כך מוכר שכל
מילה וכל פיסקה ואות נאמרו עוד אלפי פעמים וזכורים במוחם של
עשרות אנשים ששמעו ניסו לרחם ונכנעו לפגזי המלחמה.
הכרתי את אותו סיפור יותר טוב מאשר את המלתחה שלי שעמדה לידה,
ואט אט עם סיפורו הוא הפך ליותר ויותר סתמי כמו משהו יומיומי
שהקרין את העצבות, הפחד והבדידות שזרמו בעורקי וייצרו שכבות
שכבות של תסכול שעטפו אותי והפכו לבסוף לאותה נערה שכל כך
שנאתי וכל כך אהבתי.
והתחלתי לדבר, והיא הביטה בי, מנסה להבין ולחדור אך בעצם לא
הבינה כלום, ושוב היא אמרה כמה מילים על העבר הרחוק ועל בלה
בלה בלה... ואיך שאני כך או כך אצליח כי אני פשוט חזקה בדיוק
כמוה.
כן כן , גם הפעם הבנתי שיושבת מולי אישיות חסרת תכלית, חסרת
דעה, שאפופה בעודף אובייקטיביות רקובה ומסריחה!!!
כל כך רציתי לשנוא אותה, פשוט לצאת מהחדר ולעולם לא לשים רגלי
בחזרה, כל כך רציתי לבכות ולצרוח שנמאס לי ואני כבר עייפה!!!
אבל ידעתי, כן ידעתי יותר מכל שדווקא לה אני זקוקה ועכשיו יותר
מתמיד.
רציתי לצעוק עליה שאם היא לא תעזור לי אני עוד אגיע למוסד סגור
שבו מסתובבות דמיות כמוני עם תסבוכות פסיכולוגיות קשות שנוצרו
מנוקשותה של החברה השסועה הפצועה והשטנית הזאת בה אני חיה.
ישבתי שם, מעשנת מולה את הסיגריה האחרונה, מדברת איתה על אותו
סיפור חיים, על אותה ילדה שמחפשת את עצמה, שרק טיפה קטנה של
הבנה, רק חיבוק קטן ליטף אהבה ועזרה, זה מה שאני צריכה
היא שתקה ורק פה ושם שאלה, לפעמים על חיצוניות לפעמים על מערכת
החינוך ולפעמים על אהבה ואיך אני מתחברת בתוכם.
לעזאזל היא לא מבינה, פשוט לא מודעת לעובדה שזה הדבר האחרון
שחסר לי עכשיו, לנגוע בעוד נקודות תורפה, לדבר על נורמות
חברתיות!!!
איך היא לא מבינה שיושבת מולה ילדה מבולבלת ופגועה שמהווה
תוצאה של המחסור בנורמליות של החברה!!!
זהו, הרגשתי כל כך רעה כל כך מושלמת וחזקה שמסוגלת לנפץ את
הבבואה הנוקשה הזאת שלה.
ועוד ידעתי שזהו!!! היא לא מצליחה במשימה לא מצליחה לחדור
לתוכי ולגרום לי לחבב אותה ובמיוחד לא להזיל דמעה בשבילה,
מבחינתי היא נכשלה במבחן האישיות שערכתי לה בלי מודע, כנראה
שהיא לא מתאימה ויום יבוא ואני אתפרץ עליה כל כך בחוזקה שהיא
לא תדע מאיפה זה הגיע אליה.
עכשיו אני יודעת כעובדה שאני פשוט מזלזלת בה!!!
איפה המומחיות שבעזרתו היא הייתה אמורה לעזור לי, לאן ברח הידע
הזה שימנע מעתידי להיזרק לפחי אשפה.
הבטתי בה ושוב ידעתי שלמרות הזלזול שאני מפגינה אני אמשיך
לפגוש בה ואולי כי אין לי ברירה למרות שהיא נדמת בעניי כפשוט
אישה טיפשה!
אני מוותרת, להיפטר ממנה לא אצליח, היא דבוקה אלי כעלוקה, אבל
זהו! זוהי ההזדמנות האחרונה שלה ואני נותנת לה אותה רק בגלל
שלפעמים היא מנסה להיות נחמדה ובעצם בלעדיה אני כלום.
עוד פעם נכנסה בי עצבות, שהאישה הזאת בחדר העלוב והמסריח הזה
היא אולי ההזדמנות האחרונה שלי למצוא בתוך החדר את התשובה
לשאלת חיי שכרגע נראת נצחית.
ושאלתי אותה... איך אני אהפוך את העתיד שלי למושלם? ואיך אפשר
לזרוק חבילה כל כך ענקית שקשורה אלי בשלשלאות וגוררת אותי לדרך
שאני אאבד את שפיותי ואפילו ברגעים האנטימיים ביותר בחיי
כן, האישה שיושבת מולי, אפילו לא היא צריכה להסביר לי שאני
נשברת ונאכלת לאט לאט וכל ביס יותר ויותר מבריח את האופטימיות
שהייתה פעם איתי.
אז זהו אישה, זה מה שרצית שארד לברכי ואתחנן בפניך אתחנן
לבבואתי שמעבר למראה שעכשיו אני יושבת מולה ושופכת את עצמי
בפניה.
אז ירדתי לברכי והתחננתי בפניה... אותו ייצר האהבה שיושבת מעבר
למראה: "בבקשה רחמי ותני לי תשובה פעם אחת אולי תצאי מן
הזכוכית הכסופה ותשבי לצידי תיכנסי לנפשי ורק תאמרי לי שאני
אחזור לחייך אלייך ואשוב להיות שמחה כמו שאני ואת היינו פעם
כילדה קטנה אחת
אנחנו דם אחד ההולכות יחדיו בדרך אל החיים בגאווה.
שתינו יחד לא ידענו מה משמעותה של החברה מה זאת כניעה מה זאת
מלחמה.
אבל בסוף החלטת להמשיך בדרכך השקטה, לדאוג ליופייך לשערך הזהוב
מסתכלת עלי בשנאה על שהכרחתי אותך להשתנות.
מה את רוצה שאודה בפניך שצדקת ועכשיו אני בוכה, מתחננת אליך
לחזור כאילו היית לי מאהב החודר לכל אזורי גופי ברכות, חודר
לנשמתי הזועקת וקונה אותי במילות אהבה כאילו הייתי לרכוש.
כן, מאהב המביט בעניי מלטף את שפתי ועור פני וגורם לי ליפול
לזרועותיו כמו שאווה הנמסה בחום להט הנר הבוער שבדמותך.
כמו מאהב שגורם לי לאבד את ראשי ולהיחנק במערבולת הרגשות
שבליבי, שמפיץ בכל חלקיו היושבים עכשיו מולך אור שכמותו לא
נראה בעולם הגשמי הזה הממית אט אט  את קיומי!
כן, אני כבר יודעת ואינך צריכה לומר לי מילה, אני מבזבזת את
זמני בפנטזיות וחלומות על קיומך, הרי מי את אם לא פרי דמיוני
ויצרי, את רק חלק בלתי נפרד ממוחי ופנימיותי הפורצת החוצה
בדמותך שמעבר למראה .
את דמות ללא מילים קול וחושים היכולים להוכיח ולהביא הצדקה
לאשמתך וטעותך שהינך איננה מושלמת כפי שאת מתקיימת בתוכי כיצור
פיסי מופשט אשר הינו חסר ערך בלעדי מחשבותיי שיגעונותיי ודרך
פעולותיי המורידות את ערכך לפעמים ואף משטיחות אותך על רצפת
הרחוב כשהעולם כולו דורך בנעליו המשומשות עלייך כי אני הפוגעת
בקיומך ולכן אני קוראת לך לחזור בבקשה!! עם דמעותיי שוות אף
טיפת רחמים בענייך... חזרי!!!
אך היא לא חזרה ואני נשארתי רק לקלל את עצמי ולקלל אותה ואף
קראתי לה בכוחי האחרון שאותו היא כבר לא שמעה.
כן היא השאירה אותי בודדה מול מראה ומול נערה ועם אוסף דמעות
רטובות שקופות ומחוסרות הגנה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פינק פלויד.
לד זפלין.
ג'וני
והפרעושים.
דיפ פרפל.
במה חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/2/10 20:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הילית לביא

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה