הייתי חשוף אל כל המילים הנושבות
שאת ללא תום לי שולחת.
שוב ושוב מגלגלת על קצה לשונך
צרורות של כאב אוהב.
אז הייתי אני, שמחליט בך לבוא,
נשטף שוב ושוב בכל צליל מצלילייך.

אך הרי כעת אני מותר ממך,
אינני אסור עוד; לא בך, לא אלייך,
לא כבול, לא אנוס בין שלל מילותייך.
אם תרצי בי - תוכלי רק לשלוח מברק.
בו אקרא, (אם כי) למפרע,
את אותם הדברים שבכל זאת לומר לא הצלחת.

אף כי נדמה לך מה שנדמה לך,
יודע אני - בעיקר כי פחדת,
ואין עבורי בכשפייך מעבר
למה שמזמן כבר היה ונדם.
נשלם הדבר,
אינני אסור עוד בך או אלייך,
חפשי ממך, משוחרר, מיותר.