על הגשר עומד גבר.
בסירה שטה אישה.
הגבר מת כבר מזמן אבל
רק בעוד כמה דקות זה יאושר רשמית על ידי המשטרה.
האישה סתם בודדה.
הוא התלבט בין ראש לבורג.
לכל הגברים חסר בראש בורג,
היא אמרה לעצמה.
בסוף הוא החליק מהקצה ונפל ישר על הפנים,
כל החיים הוא היה איש ישר
ולכן הוא היה מורגל לנפילות על הפנים.

הסירה שלה הייתה גונדולה.
הגשר היה גשר חבלים.
היא האמינה שלכל אדם יש נפש תאומה.
הוא אף פעם לא הודה בזה אבל בעצם הוא קצת האמין באלוהים.
הוא שמע את אלוהים אומר לו בבירור שלא יקפוץ, בטח שלא בורג.
היא ידעה שהנפש התאומה שלה הוא איטלקי. או אולי הולנדי.
הוא התלבט מאד.
היא יצאה למסע חיפושים.
הוא ידע שהוא משוגע אבל בכל זאת המשיך לדבר עם אלוהים.
היא קיוותה שהוא ייפול עליה מהשמיים. והוא נפל.
אבל לא מהשמיים אלא מגשר חבלים.
ולא אליה אלא לשפה העשויה סלעים משוננים.

השפתיים שלה היו רכות וחלקות.      
הוא נסחף עם הזרם כמו בקבוק עם מכתב.
במכתב היה מסר מוצפן
כך שרק הבנאדם הנכון יוכל לקרוא אותו.
המים מסרו לה שזה נגמר.
מים לא צריכים כתב סתרים כדי להעביר סודות.