שתי שורות ראשונות (מהסוף?)
ראיה שלאחר מעשה. (נקודה)
קמים בבוקר. (נקודה)
הולכים לישון.. שתי נקודות..
מחולקים על-פני הגלובוס.. לפי (שכחתי את הנקודות)
עומדים למעשה לפני שינוי.. ולא עוד נקודות..
המצב הוא זה שדורש שנקום.
כאילו מה היה עד עכשיו..
שיגרת יום אחיזות עיניים המיועדות לשם אחיזות עיניים המיועדות
על-מנת לאחוז את העיניים אין עוד משמעות המשמעות לא תגיע
(נקודה)
אנחנו נעמיס לאט-לאט את שאריות הקולה החמוצים
ומה שזה לא היה (סימן שאלה)
אפילו (רווח כפול)
כך שלפעמים אני נותר כאן לבד עם עצמי והמחשבה
(סימן קריאה - לא, עדיף סתם שתי נקודות)
המרווח לפתע לובש צורה אני מקיים חלל של
פי(ש)סוקים
(אני מוותר על סימני הפיסוק) לרגע,,,
(כלומר שם למרגלות הים כשאני חוזר אל התפיסה של זמן ומרחב ואני
מסתכל לכל האורך עד כמה שיש אופק והשמש מפיצה לה את זהרוריה
האחרונים כמו נגוהות ששטים להם אט-אט ומתחברים ויוצרים מעין
מעיין קטן ואחר-כך פלג ונחל ולבסוף אגם ענק של אור שמתנקז אל
בין עיני ושוטף אותי ולוקח אותי איתו אל האינסוף שלי)
...??...!!,
והגרסה האנגלית:
Once in a while... - you want to put your head on my
shoulder...
Easy boy...
And now it begins...
(No more light in the crowd)...?
No.... you don't have a... (Let's say if you had it
before)
What do you mean...?
- Yes I'm in love thank you.
|
