תקרת החדר מקורה בלבן
מתווים קווים של חלל
לגרש את הפחד
ממפתני ההכרה.
טעם הקפה דלוח לחושיי
כרקמת הארץ הבלה
בקופסאות הנפש הכבויה
על פני מדפי הרוח.
בוצת הנהר מעכירה את קיומה
בקסם השעות החולפות
האפלה הזאת רוטשת בכאב
מאגרים עמוקים של אור.
קצף הגלים מתנפץ אל החוף
מבעד לזגוגיות עיניי החדלות
הרוח נלחשת אל ציר הדעת
במכניקה אנושית של אהבה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.