עומד לי בחוץ,
כבר לא לחוץ,
עננים שחורים,
את טיפותיהם משחררים,
הגשם יורד
ואני מרקד.
לאט לאט אני נרטב,
אני מרגיש מושלם עכשיו,
כי כל טיפה היא משהו מיוחד,
שבדרך שונה מרטיבה את הבד,
אחת באלכסון,
ואחת בששון,
אחת עצובה,
ואחת מרגישה חשובה,
הטיפות מעקצצות על ידי,
כאילו העננים נתנו לי שי,
בזכותם אני מרגיש חי!
ואז הגשם נגמר,
טיפה אחרונה זולגת על פני,
והיא לא של העננים,
אלא... שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.