העיר הזאת שאין בה צל
שנשמות עלו לענניה באלפים
במשך שלוש כאלה,
דם וחרבות קבורים
ואנחנו מחפשים כדי למסגר
ולומר "תראו!"
מסתירה
כלאה אותי בחומותיה
ולא נותנת לי מרחב,
מקבעת אותי במקום
ומפסיקה אותי ללחום
על חיים ועל זהות,
משכיחה ממני חירות
משכיחה ממני ייעוד.
פתיתי שלג זולגים מעיני האל
וינחתו על כתפיי, על ראשי
נטיפי קרח במערות אפי,
מערות ונבכי נפשי,
שהתקררו.
יקררו אותי ויקפיאו
ויוסיפו שכבה על שכבה
של אבנים, אבק ואפתיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.