ספינות עלים צהובות
נושקות לשפתי הנפש
ברוח הסתיו הקרירה
עצבות רושפת כאב לזעם עצור.
הדמויות צורמות בי מעגלי הדחקה
אני מסרב להביט אל קו המים
השתקפויות הכוכבים
צורבות בעיניי.
אריגי התרבות סוגרים על חושיי
נשימותיי מאיצות לתדר המום
הזרם סואן בערפליו
שעות ארוכות של חוסר הכרה.
חרכי השקט מבעד לצירי המכונה
נושקים ליצר האהבה
הקרח נאגד על פסגות ההרים
למראות מנופצות דעת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.