אני רוצה לכתוב. זה עושה לי טוב.
הבעיה בכל הסיפור הזה היא שאין לי על מה.
מי שמבין דבר או שניים בספרות יודע לקרוא לזה "חסם כתיבה".
בולשיט. אני קוראת לזה "החיים המשעממים שלי".
יהיו שיגידו ש"חסם כתיבה" הוא אותו מעצור שמונע מאיתנו להמשיך
ולכתוב, מעצור אשר יכול להביא לכדי גועל אל מול דפי הטיוטא.
סיבה מאוד נפוצה לכך היא הפחד מכישלון.
אבל במקרה שלי, לא מדובר במעצור. במקרה שלי, פשוט אין לי על מה
לכתוב. שום דבר מעניין לא קורה לי בחיים ששווה סיפור. עזבו
סיפור - משפט!
אני חייבת אבל לציין שזה די מוזר בהתחשב בכך שכן יש לי קצת
אקשן בחיים. בדיוק אתמול רבתי עם ההורים שלי. אני, במו חוצפתי,
אמרתי לאמא שלי שהיא מקנאה בי! מי היה מאמין. הרי זה אבסורד
שאמא תקנא בבת שלה. אבל עזבו את ההורים לרגע. הבחור שכל כך
רציתי, רוצה אותי בחזרה. רק זה שווה רומן. ומה עם האהבה שלי
לריקוד? והכיף שאני מוצאת בלכתוב? והסמים שרק אתמול השגתי?? זו
כבר התחלה לאיזה ספר מתח.
תשמעו, אני מופתעת. כנראה שבכל זאת יש לי על מה לכתוב. אני
פשוט פוחדת שזה לא יצא טוב. פוחדת מכישלון.
אולי אחרי הכל, באמת יש לי "חסם כתיבה"...