בניגוד למה שחשבתם קמתי
ועל האדמה החרוכה
שהשארתם אותי למות עליה
צמח לו פרח עדין ויפה
קורבן קראתי לו על שמי מעכשיו.
הטבע קבע שאני פרח מוגן
אני לא מה שהפכתם אותי
אני כבר לא הקורבן

מתחיל מחדש
השארתם אותי למות
ואני נשארתי בשביל לחיות
כי אחרי המוות כבר אין ברירה
זה רק אתה,ומעלייך מטר של אדמה
ושתיקה אחת צורמת
ושתיקה אחת גדולה.

עברתי חורף קשה
תודה ששאלתם
השלג כיסה את עצמותיי
לא הצלחתי לקום
נשארתי להירקב
מופקר.
עד לא מזמן הייתי לכם נכס יקר
ותודה ששאלתם. היה לי קר

מתחיל מחדש...

בחיים אני לא אשכח
את המבט המופתע על פניכם
כשראיתם חצי שלד, חצי בן אדם
חלול מבפנים, מבחוץ צלקות של דם
רועד מקור ומפחד. עיניים ריקות
וזייפתם חיוך, ועיניים זורחות
כאילו שהיה לכם למה לחכות.

ואחרי החורף הכואב
בא לו האביב שבטוח לא ציפיתם שאשרוד
אבל הצלחתי ואני פה, לפחת מנסה
באביב הקרח הפשיר, והלב ניסה לפחות
הדם זרם לו לאיטו, והצבע חזר אלי
שמעתם? אני לא חיוור יותר
לא חלש, אני לא מוותר

ועל האדמה העלובה שהשארתם אותי
צמח לו שיח מפואר, אני קורא לו בדידות על שמי
מתחתיו היה הפרח, שקוראים לו קורבן.
ואפילו מתחתיו, כי יותר נמוך מזה אי אפשר לרדת,
צמח לו שיח קוצני ועלוב, לשיח קראתי חברות
והוא יישאר שם לנצח, בניגוד אליכם
כי השיח העלוב הזה, קרוי על שמכם.