עכשיו או לעולם לא זה רק בתחושה, ת`כלס זה משהו כמו עכשיו או
מאוחר יותר, אך אם לא עכשיו - אימתי?  והתחושות זה מה שקובע
ולפיהן אני פועלת, אז... עכשיו או לעולם אשתוק.
מה אני רוצה לומר?  מהי הבשורה?
יש לי משהו להוציא החוצה, אני עדיין לא יודעת מהו, אבל אני
מרגישה שהוא מוכרח להאמר.
אין נושא קבוע מראש, שום החלטה לא נלקחה, לדרמה אין מקום למרות
הסערה שמתחוללת בפנים.
סערה מסוג אחר, ממקום אחר, מתוך משהו שהתעורר.
מה העיר?  אני לא יודעת.  מה דחף?  זאת אני יודעת...
משפט מתוך שיר: "that was when I rule the world"
אז לא, לא שלטתי בעולם אף-פעם, אך בעולם הכתיבה שלי כן שלטתי
ואני מבקשת להחזיר שליטה זו אליי וזה מה שאני עושה עכשיו.
משהו עומד להתפוצץ בפנים, משהו שאפילו הדמעות לא מצליחות להגיע
אליו כדי לעשות את התהליך הדרגתי, כדי לשחרר לאט לאט.
משהו לא מוכר מתרחש אצלי בפנים ואי הידיעה מהממת אותי, מבלבלת
אותי, מותירה אותי תלויה בין חושך לאור.
צא החוצה, חשוף את עצמך מי שלא תהיה או מה שלא תהיה.
אל חשש, זו רק אני.  
אולי אנחנו לא מכירים.  הוא לבטח יודע, שהרי הוא יודע מיהו או
מהו ואני גם נמצאת בחושך ואנחנו לא מסוגלים לראות זה את זו.
צא החוצה אל האור, אצא גם אני ואחכה לך שם בידיים פרושות
לרווחה גם אם אנחנו לא מכירים.
בוא נעשה הכרות, בוא נפרוש את מפת הדרכים שלנו שסופה לא ידוע
וגם הרצונות שסללו דרך זו או אחרת הטשטשו.
בוא נעשה הכרות, בוא נגלה את האמיתות הכי כואבות, כי זה מרגיש,
לפחות אצלי כרגע, שזה כואב, שהאמת כואבת.
וזה ירגיש לנו בטוח וזה ירגיש לנו נכון - אתה תראה, אתה תרגיש,
אתה תדע מי שלא תהיה ומאיפה שאתה לא מגיע.
אולי אתה נושא עמך מסר שיקל, שיסיר את המסך שימים רבים מאפיל
על הכל ועל כולם ועליי.
בוא תגלה לי את הסוד הכמוס ביותר ואגלה לך את שלי.  אני מודה
שאני עדיין לא יודעת מהו, אך לכל אחד שמור סוד כמוס אחד לכל
אחד, אז לבטח יש אחד גם בשבילך.
וכבר החלטתי שאתה מישהו ולא משהו, אולי זה מה שאני זקוקה לו
כרגע, לדעת שיש שם מישהו.
אז בוא נעשה הכרות, משהו מוכרח להתבהר כאן ועכשיו, אין לי זמן
אחר מלבד כאן ועכשיו, לא רוצה זמן אחר ואם במקרה זה מתפרש
כחוסר סבלנות, אז לא!  לא חוסר סבלנות אלא חוסר. (נקודה)
אולי חוסר בעכשיו או לעולם לא הזה.
אולי חוסר בתשוקה הזו.
אולי חוסר בגעגוע הזה.
זה בטח זה.  לא התגעגעתי וזה כאב ואולי זה מי שאתה - הגעגוע
שחזר אליי ושחסרונו חסם הכל והנה הדמעות יורדות, אך לא מעצמן
אלא ממך, זה שהן התגעגעו אליו כל-כך, אך לא ידעו או הסתירו זאת
מעצמן עד כדי כך שהעלימו אותו.
ותודה שחזרת, זה מרגיש אנושי שוב שם בפנים, זה מרגיש מחובר שם
בפנים, זה מרגיש.
תמיד יש משהו להתגעגע אליו, לא?
ובמקרה הזה - לגעגוע עצמו.
ספר לי היכן היית ומה עשית.
גלה לי למי התגעגעת כי אני שכחתי.
ושוב - תודה שחזרת, אני יכולה לנשום שוב ולהחזיר לי את החיים.