כדי שהבדידות לא תישטף מהר מדי -
צריך לתת לה זמן לגווע,
לשמוע את צעקתה נחלשת
כשהיא מפנה מקום לעוד עידן תמימות.

אם קולה אינו חוזר בלילה וחלומות ריקים זוחלים לשמיכתך,
אל תחשוב שהשתנית, היא זוכרת את כתובתך.
תמיד היא מבטיחה שהיא יודעת איך מרגיש לגור אתה,
(חשבונות היא משלמת  את המטבח היא מנקה)
ובכל פעם שהיא באה אני הופך חכם יותר אבל אומלל

אסור להזדרז כשמטביעים אותה,
דחיפה קטנה כל כמה רגעים - גילו לי אנשים טובים,
חיוך אחד - זה כל מה שדרוש לה,
בשביל לנשום שעה מתחת לגלים.

את גופתה גררתי אל סלעי הסרטנים,
הבטתי בחיוכה המכורסם נשפך למטה,
מעצמותיה הכנתי מדורה, מציפורניה אוכל לדגים.
עברה שעה,
האש אינה דועכת והדגים שרועים על קו החוף,
הסרטנים מפרפרים בתוך מלכודת
וקולה הצווחני ניתז ממגדלור.
לצערי איני רוצח, לא הלילה לפחות
אולי כשאהיה אומלל יותר, אולי כשאהיה חכם פחות