ערפל,
מפיח חיים בנשימה.
משתרע עד מעבר לקו המחשבה,
נעלם ומתמודד עם הקומפקטיות
שבזיכרון,
אני לא מודה שטעיתי, רק הלכתי
רחוק מדי.
מתרסק על החולות,
מתבונן, יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

דוהה,
כמו צבעים הספוגים במים,
דוהה,
כמו עיתון זרוק של חדשות האתמול,
דוהה,
כמו ציפייה הרוסה.
ושותק, נעלם.

מתבונן,
אל עבר השתיקות הכי עמוקות ומודה
בשם כול השדים שעולמי זה מקולקל.
והלילות שלי הפכו למבוכה,
הימים הפכו מטרד,
התקוות דהו עם הרוח,
והזיכרונות הפכו מעמסה,
רק אני נשארתי מרוח על קירות לבנים,
מעודף הבושה לא רציתי לקפץ מטה,
מעודף המילים,
מעודף חרטה,
מעודף מציאות,
פחדתי להודות בתבוסה -
כי טבעתי בשם האהבה, מקוללת ככול
שהייתה.
2.1.08